באים מתוך הלב

הילכו שניים יחדיו בלתי אם נועדו?

הדרך ליצירת "העץ הבודד", האלבום המשותף של ארז לב ארי ופטריק סבג, נשמעת כמו מיתולוגיה בהתהוות. שני חברים שחולמים שנים לעשות משהו ביחד, ובינתיים מצליחים לעשות כל מיני דברים לחוד, מגיעים להחלטה שרק ניתוק משגרת החיים יכריח אותם להגשים את חלומם. הם עוזבים הכל, המשפחה והעבודה, ויוצאים למדבר, לאיזור מצפה רמון,  מקבלים ממריומה מ"בית השאנטי במדבר" קראוון שבו הם שוהים שבועיים ו... מסיימים כתיבת תשעה קטעים שהופכים שנה לאחר מכן, בביקור נוסף במקום ובעזרתו של ברי סחרוף כמשתתף בכתיבה, עיבוד, נגינה ושירה בשירים אחדים, לאלבום מופלא. ביחד עם עוד חברים ואורחים, ביניהם מיכה שטרית, ז'אן פול זימבריס, עמוס פרידמן, יהודה מונסונגו ועוד יצרה החברה רצך שירים קסום. מאד מיסטי ורוחני ולא רק בגלל ההתיחסויות היהודיות הדתיות שיש בו בשפע, אלא בשל האווירה הסוחפת שיוצר שילוב הגיטרות והקלידים, השירה-תפילה מלאת הנשמה אך הצנועה, לא מתאמצת...הסאז לצד הגיטרה, הסימפולים ביחד עם הכלים החיים... איזה יופי! האם זה המדבר? האם הבגרות של המשתתפים? לא יודע וגם לא חשוב. "העץ הבודד" הוא מאסטרפיס ש"בא מתך הלב" ונכנס לקרביים.

רץ מתוך שינה ים של כוונה

חלומות קטנים רוח בפנים

בא מתוך הלב

מראה שחורה בחדר

דלתות מסתובבות

נזהר בין הטיפות

שלט יחתור תחתי

שלא יפול עלי

("בא מתוך הלב": מילים ולחן ארז לב ארי ופטריק סבג)

 

ארז ופטריק. צילום ריאן

כשארז לב ארי ופטריק סבג נפגשו לראשונה, לפני 17 שנה בערך, הראשון היה גיטריסט די אלמוני שניגן (תחת שם נעוריו ארז אזרזר)  עם להקות מהקריות, ביניהן "פינות העיגול" של ערן כרמלי. השני, פטריק סבג, שאז נקרא "סגב", היה כבר קצת יותר מוכר.  כזמר וגיטריסט להקת "כשניקו תתחיל לדבר" (שנקראה כך על שם החתולה שלו) וככותב רוב שירי הלהקה (ביחד עם אייל קופמן), ביניהם בלטו "צל כבד", "מכור אליה" ושיר געגועים ליוסי אלפנט ז"ל. ב1997 יצא אלבומה של הלהקה, ובהופעות המעטות שלה אחרי הוצאת האלבום, הצטרף אליה ארז לב ארי . ב1998, עם התפרקות "כשניקו תתחיל לדבר" הקליט פטריק אלבום סולו ראשון , ובו משתתף ארז בנגינה ושירה בכל הקטעים, אך האלבום (שאני גאה לשמור בתקליטיתי) "בראשית הפעם האחרונה" נגנז, ופטריק נסע לטיול ארוך בהודו, למד לנגן בכלי נגינה שונים והחל מסע של התעמקות במוסיקה המקומית.

המסע שלו בא לידי ביטוי בשנים האחרונות בפרוייקטים משותפים עם נגנים הודים, בהקמת לייבל ישראלי-הודי, ובהשפעה עמוקה של הלימוד על היצירה שלו מאז ועד היום.

מראשית שנות ה2000 פטריק סבג פועל במקביל ככותב שירים, מלחין ומבצע, וגם כמפיק לאחרים.

כסולן הוא הוציא שני אלבומים, ב2002 את "יום מן הימים" שכלל שירים בעברית ונגיעות מוסיקה אלקטרונית. סבג כתב הלחין עיבד והפיק את כל השירים, פרט ל"עפיפון סוף" שהולחן ביחד עם ארז לב ארי ודוד סבן. שיר הנושא של האלבום נמשך יותר מעשר דקות של דאנס היפנוטי.

ב2003 הופיע פטריק, בליווי ארז, במופע השנתי לזכרו של מאיר אריאל וביצע גרסה קורעת לב ל"מודה אני".

ב2005 הוא הוציא אלבום באנגלית בשם "Dub on the Moon", כשההרכב המבצע, כולל קרולינה,האני מאור ויותם שכטר בשירה, נקרא "Papa Project".האלבום כלל גרסה מפתיעה ל"מוזמביק" של בוב דילן.

ב2005 הצטרף סבג לפרוייקט קולנועי-מוזיקלי רב משתתפים בשם "LAYA PROJECT" שנוצר בעקבות הצונאמי בדרום מזרח אסיה, ושיתף מוסיקאים בני האיזור שנפגע באסון. הסרט והאלבום שהופקו על ידי משתתפים מארצות רבות, זכה לשבחים בינלאומיים רבים.

כמפיק ולעתים גם כשותף בכתיבה ובהלחנה היה סבג שותף בארבעה אלבומים של דוד ד'אור (בשניים מהם ממש כצמד) ובאלבומים של עידן יניב, אתי אנקרי, קובי אפללו ואפילו שלמה ארצי באלבומו האחרון.

ארז בן ארי, באותו זמן, הפך לגיטריסט מבוקש בהקלטות והופעות, הוא ניגן בין השאר עם "עקבה" (להקת יוצאי "בנזין"), "אייל קופמן והנגרים" ובאלבומי הסולו פטריק סבג, לאה שבת, אתי אנקרי, מאיר בנאי ומני בגר. רק בשנת 2006, כשהוא בן 36, החל ארז להקליט חומר מקורי שלו, והפעם גם כזמר.

בסוף 2007 יצא אלבומו הראשון "שמחת הפרטים הקטנים", מאלבומי הבכורה המרגשים והטובים ביותר של התקופה, כשלב ארי מפיק ומעבד, ובחלק מהשירים ביחד עם סבג. עם שירים כ"ליבבתיני","צדק" והשיר "מה אעשה" (מסדרת הטלוויזיה "סרוגים") שצורף לאלבום, הוא הפך להצלחה מסחרית. 

ב2010 הוציא לב ארי עוד אלבום פנטסטי, "ארגמן" ובו שירים כ"בוקר טוב", "פרימיטיבים", "מלחמה אבודה", "דבר אתי" ולהיט האלבום "בסוף היום". את המילים לשני השירים האחרונים כתב ארז ביחד עם פטריק ו"בסוף היום" התבסס בעצם על שיר שיצרו ביחד, "אם הייתי" שמופיע עכשיו ב"העץ הבודד".

אן הייתי סולח, הייתי מאושר

אם הייתי שביר, הייתי מסוגר

אם הייתי שבוי, הייתי מסוכן

אם הייתי צורח, הייתי נשאר

אם הייתי בורח, הייתי מסודר

אם הייתי שקט, הייתי נרדם

אם הייתי בן אדם

נדב אזולאי וגיל נמט

טובים השניים

אם יש משהו שמעצבן את שני המוסיקאים נדב אזולאי וגיל נמט זה שכל מיני עיתונאים מתייחסים אליהם כאל חלק מקבוצה: "הסצינה הבארשבעית". לא שהם מתביישים, חס ושלום, בעיר מולדתם, או שיש להם ספקות שאכן ישנה בשנים האחרונות פריחה מוסיקלית נפלאה בעיר הדרומית ובכל הנגב, אלא שהם פשוט רוצים שיתייחסו אליהם ואל המוסיקה שלהם כפי שהיא, ולא כחלק מתופעה. אז הם בהחלט צודקים. והאלבום שלהם "זאב זאב" הוא יצירה נפלאה. אני מרגיש ככה ללא קשר למי ומה ומאיפה הוא נוצר והוקלט, ובטח לא מתוך "הנחה" למוסיקאים שבאים מהפריפריה, ואולי יותר קשה להם להגיע למרכז, ולמרכז תשומת הלב.

ובכל זאת, יש משהו מאד משמח ומרגש בזיהוי של סצינה חדשה שנוצרת בה כל כך הרבה מוסיקה טובה, שיש בה מגוון סגנונות אך גם משהו משותף, עצמאי, שונה מ"הצליל התלאביבי". אולי בגלל שכל החברים לסצינה מקליטים בשלושה אולפנים מקומיים, אולי מפני שהריחוק מהלחץ במרכז מאפשר להם לקחת את הזמן ביתר קלילות, ואולי, בכל זאת, מכיוון שהמדבר שמקיף את העיר חודר גם אל היצירה. מה שברור הוא שבבאר שבע והסביבה ישנה בשנים האחרונות פעילות מוסיקלית ענפה מאד, חייה ויצירתית. מקומות כמו פאב "עשן הזמן" ומועדון "החלוץ 33" שמארחים אמנים להופעות, תמיכה של "מחלקות הצעירים" בעירייה ושל גופים פרטיים כמו אנשי "קרן מיראז", סיוע של גורמים כמו בית הספר "רימון" ועוד. כל אלה מניבים תוצאות מרגשות, ורק באחרונה יצאו אלבומים חדשים של "מריונטה סול", "צנזורה", אביעד הנדל ודויד אברהם, דויד פרץ, "המוסד", "SIDE", אביב נוימן ועוד ועוד. ובסנוסף לכך, לא נשכח גם שלא מעט תל אביבים גילו שבכביש שש באר שבע נמצאת מרחק שעה נסיעה בלבד... אז לא רק שנדב אזולאי וגיל נמט הם חלק מסצינה חדשה ומסעירה, אלא שהם בין הכוחות המובילים של הסצינה הזו.

נמט (מימין) ואזולאי בצילום יואב פיצ'רסקי 

הנה השבוע יוצא אלבום הבכורה של שלישית "חיה מילר" שהופק על ידי הלהקה (התל אביבית) בשיתוף נדב אזולאי והוקלט באולפן "קקטוס" שלו (בהשתתפות גיל נמט), ורק לפני שבועות אחדים התרגשתי פה מאד מאלבום הבכורה המושלם של אביב נוימן, שגם הוא הופק, בראש שונה לגמרי מזה של "חיה מילר", על ידי נדב אזולאי שהיה גם שותף בעיבודים והתזמורים. נדב אזולאי וגיל נמט הקליטו את האלבום, והם מנגנים ביחד עם אביב נוימן את הבסיס המוסיקלי לכל השירים. אזולאי בגיטרות, גלוקנשפיל, אקורדיון, פסנתר, סימפולים ואפקטים שונים. נמט בתופים, כלי הקשה, בס, קלידים, מנדולינה, טרומבונים ופסנתר.

אז עכשיו הם גם עושים את לגמרי לעצמם ולגמרי לבדם. חוברת "זאב זאב", האלבום החדש, חוסכת בפרטים: "נדב אזולאי וגיל נמט". זהו זה. הם כתבו, הלחינו, הפיקו ועיבדו ואפילו הקליטו בעצמם. מביקורם באולפן גל"צ לפני שבועות אחדים אני יודע שאזולאי הוא בעיקר הזמר והגיטריסט, ושנמט הוא בעיקר המתופף ונגן קלידי הבס. השניים עושים גם את כל השאר כדי ליצור אלבום עשיר בצלילים ובצבעים. למה? ככה, כי אחרי עבודה בכל מיני הרכבים והפקות (זהו כבר אלבומו השני של נדב אזולאי) הם גילו שהכי טוב להם להיות אחד עם השני, בלי צורך לערב עוד שותפים. הזאב האחד הוא רוק גיטרות סוחף, הזאב השני מתבטא בבלדות בלוזיות מופנמות. השילוב שני הזאבים הוא מקורי, שונה, מלא שירי נשמה מרגשים. רציתי לבחור את השירים המומלצים, וגיליתי שאני מזכיר את כמעט כל שמות השירים... שירים טובים אחד אחד. "מתוך האדמה", "רעל", "בטח", "עקרון אי הוודאות", "נחשים", "הרחוב", "בוץ", ה-להיט (או לפחות היה צריך להיות) "רומא" וקטע הסיום המדהים "סוף". איזה יופי. ארבע שנים אחרי שאזולאי הקליט עם להקה את "בצד של הרעים", הוא חוזר עם גיל נמט באלבום מופת. "זאב זאב" עומד לטרוף אותכם, והפעם זו לא אזעקת שווא. ראו הוזהרתם. 

הנה השניים בהופעה ב"מוזיקה היום" בגלי צה"ל. 30/6/13

נדב אזולאי בשירה וגיטרה, גיל נמט בתופים, סינט-בס ושירה

בוץ

מלחמה

מתוך האדמה

רומא

נעליים כתומות

העץ הבודד

ארז לב ארי ופטריק סבג מציגים את האלבום החדש "העץ הבודד"
בהופעה הלילה, 17.7.2013 במועדון "זאפה"

 והנה הם בהופעה בתכנית "מוזיקה היום" ששודרה בגלי צה"ל ב2.6.2013

ארז לב ארי

פטריק סבג

יהודה מונסונגו

עמוס פרידמן

אריאל אביזוב

ארז לב ארי בשירה וגיטרה, פטריק סבג בשירה, מחשב וקלידים, 

עמוס פרידמן בבס, אריאל אביזוב בגיטרה 12 מיתרים, יהודה מונסונגו בתופים

בא מתוך הלב

אליך אקרא

צל כבד

העץ הבודד

אם הייתי

בסוף היום

אשה אשה שלי

 

טוב שחזרת!

סופר לא סתם

אלברט סופר מוציא סוף סוף אלבום בכורה! לרוב מאזיני הרדיו או הקוראים הצעירים של ימינו אני מניח שההתרגשות מהידיעה הזו לגמרי לא מובנת ואין להם מושג על מי מדובר. אבל לנו, וותיקי דור "רוקסן" (בלי שום קשר לגיל) זוהי ממש בשורה משמחת, והעובדה שמדובר באלבום מצויין היא בונוס ענק. לא רק שהוא חוזר, אלא עושה את זה נהדר!

כשהם שואלים לאן נעלמת

הם לא מתכוונים שתספר

בעצם הם אומרים, מה פתאום הופעת

ולכמה זמן אתה חושב להשאר

(מתוך "כשהם שואלים")

צילום: מאיה תל אביבי דר

אז בואו נחזור לרגע לתקופה מאד שונה מהיום במוזיקה הישראלית. סוף שנות השמונים. הזמר והגיטריסט אלברט סופר הגיע מבאר שבע למרכז וחיפש שותף להקלטת שירים שיצר. הוא פגש את גיל סמטנה, טכנאי הקלטות בגל"צ ונגן בס (עם "הפליטים" של אהוד בנאי ועם פורטיס וסחרוף), והקים איתו להקה בשם "אלגנט", כשאל השניים מצטרפים שני חברים מלהקת "אפור גשום", אותה סמטנה הפיק מוזיקלית, הגיטריסט אורן קפלן והמתופף אורן רביב.

סופר צועק מאחור, קפלן מימין, סמטנה משמאל ורביב מלפנים

"אלגנט" באה מתוך אהבה לפסיכדליה של שנות ה60 וגל חדש של ה80 . הם הופיעו הרבה על כל במה שנתנה מקום ללהקות צעירות ומשכו תשומת לב רבה. ב1989 הוקלט שיר ראשון שלהם, בהפקה מוסיקלית של רמי פורטיס, "אחת יותר מדי", שכתב והלחין אלברט סופר. השיר הופיע בראשית 1990 באלבום "אוסף נענע", שיר נוסף, "מעל פני הים", שכתב והלחין גיל סמטנה,  יצא ב1991 באוסף "נענע 2". שני השירים לא שולבו באלבום הלהקה שהוקלט בספטמבר 1991, כמעט בהופעה חיה באולפן. באמצע 1992 יצא האלבום "אלגנט" בהפקה ועיבודים של חברי הלהקה. אלבום רוק חזק, אנרגטי ומלא נשמה של נגנים מעולים, שגם יודעים לכתוב שירים. סופר כתב והלחין את רוב שירי האלבום, ביניהם "מה אתה פוחד", "מנסים להגיע" ו"סמרגית" ועם כל הלהקה את "אם תבואי" ו"עכביש". היה להם גם  "שיר של יוסי" שהתבסס על מילים ולחן של יוסי אלפנט, המנטור של הלהקה. אחרי הוצאת האלבום המשיכה "אלגנט" להופיע מעט, בין השאר בפסטיבל ערד בערב "תרנגולי רוק" בו חידשה את "השמלה הסגולה" בביצוע גראנג'י מדליק, אך מכירות האלבום היו חלשות, והלהקה התפרקה. כל חברי "אלגנט" המשיכו להיות מעורבים במוזיקה מאז ועד היום, אך דווקא אלברט סופר, שמאד בלט ב"אלגנט", לקח את הפירוק קשה יותר מחבריו. בתחילת הדרך הוא עסק לפרנסתו בהסעת אמנים, ובמשך הרבה שנים הוא פועל על אש קטנה. הוא עבד עם איגי וקסמן וישראל ברייט, הקליט סקיצות לשיריו יחד עם אלעד כהן בונן ועודד שכטר, השתתף עם דנה ברגר ונקמת הטרקטור באופרת הרוק "סמרה" (של המחזאי הלל מיטלפונקט), מנגן עם דני אמיר וערן רייס בלהקת "הסמרטוטים ", יצר עם הגר רווה ויפעת נץ פרויקט משירי המשוררת חמוטל בר יוסף... ועוד.  ובכל השנים האלה הוא גם מכין את האלבום, תוך שהוא מתעסק בחיים עצמם. בשנים האחרונות הוא מדריך לנוער בסיכון והינו ממקימי איגוד חסות הנוער וממובילי המאבק למען זכויות העובדים שם. פעילותו החברתית וחברותו בארגון "כוח לעובדים" באה לידי ביטוי ביצירתו והשיר שכתב "בלוז המאבק" היה מהבולטים בזמן המחאה החברתית.

התרגלתי להיות עצמי

מה שאני עושה בינתיים

עד שאהיה אחר, עד אצא

עד שאשיל את קליפתי

(מתוך "התרגלתי להיות עצמי")

אז עכשיו, יותר מעשרים שנה אחרי אלגנט, זה קורה. "אלברט סופר" האלבום. סופר כתב והלחין את כל השירים, פרט לשניים שאת מלותיהם כתבה שבא סלהוב, ושיר אחד מתורגם: "הפעם הראשונה בה ראיתי את פניך". סופר הפיק מוזיקלית עם  עופר פריאון (שהיה בשנות התשעים בלהקת "היווניה הגדולה השמחה" ומאז הוא מוזיקאי ומפיק עצמאי) וניגן עם עם חברים צעירים, ביניהם חברי "הקולקטיב" רועי ריק ועידן רבינוביץ', חברי להקת Tree, שירלי קונס,  אלעד כהן בונן, דניאל ספיר ועוד. ביחד עם הקבוצה הזו הוא יצר אלבום מאד אישי, פרטי, גם כשהנושאים חברתיים כלליים. שילוב בין רוק גיטרות חזק לריתם אנד בלוז ועד כדי צלילי קאנטרי, המניחים מצע לקולו ולשירתו המאד קוליים.  טוב שחזר.

ביום שלישי הקרוב אלברט סופר משיק את אלבומו בהופעה ב"אוזן בר" בתל אביב.

דני ליטני ממשיך

דני ליטני בן 70

ב1978, כשהיה בן 35, הוציא דני ליטני את אלבום הסולו הראשון שלו "יחס חם". הוא עשה את זה אחרי יותר מ15 שנות קריירה, אחרי שהיה שותף להקלטת לא פחות מארבעה אלבומים, וליצירת עשרות שירים מצליחים. אז למה אלבום בכורה רק אז? כי ככה. כי לדני ליטני יש קצב משלו, והתנהלות אמנותית משלו ודרך שאינה מתחשבת בשום אופן במילים "מה שמקובל". הוא מיוחד ועצמאי. וזהו זה. וכך כשהוא בן 70, שחקן ויוצר ואחד הזמרים הכי גדולים במוזיקה הישראלית, מחזיק בארון (המטאפורי) רק תשעה אלבומים ועוד אלבום אוסף כפול אחד. הייבול הדל הזה מעציב במיוחד מפני שאין אצלנוו הרבה בלוז, לא רק מבחינת המבנה המוזיקלי אלא גם בהרגשה המחוספסת, המרירה מתוקה, והשירה מלאת הנשמה. דני ליטני הוא אחד היחידים שעושים בלוז בעברית, גם בתקליטים שהוקדשו במיוחד לחידושי בלוז לשירים עבריים וגם בשיריו המקוריים.

הוא התחיל את דרכו כמלחין דווקא, ויצר לא מעט שירים מורכבים בסוף שנות הששים – תחילת השבעים. את קולו ואהבתו לשיר הוא גילה רק אחר כך, ומאז הוא עושה את זה בהתמדה. פרט להפסקה בשנות השמונים, ליטני כל הזמן כותב, מקליט ומופיע. ממש כמו אלילו בוב דילן. אפילו בשנים האחרונות, כשהוא הולך ומתחרש בשל מחלה באוזנו התיכונה, הוא לא מפסיק לשיר ולהופיע, וגם קצת להקליט. בכל פעם שאני פוגש אותו, על במה או בתקשורת או פנים אל פנים, אני נזכר עד כמה הוא שונה ומיוחד. מצד אחד זמר ענק. אחד הטובים ביותר ששרו בארץ. ומצד שני, איש צנוע, ביישן וחף מכל אגוטריפ. הוא בן 70, קשה להאמין. מבוגר בגופו, ולמוד לא מעט סבל ומחלות (כולל סרטן והתקף לב ובשנים האחרונות גם ירידה חדה בשמיעה), אך בנפשו האמנותית, הוא נשאר צעיר.

לפני חודשים אחדים הקליט דני ליטני שיר חדש בשם "הפרעת קשב" שכתב והלחין לו קובי לוריא, ובו הגיב, לראשונה בהקלטה, להתדרדרות ביכולת השמיעה שלו.

כבר לא שומע חדשות, לא הכפשות, לא הכחשות,

אין לי מושג ירוק מה מתרחש,

לא איך פוליטיקאי מיקרובּ, מוכר הכל - רק תן לו ג'ובּ,

תודה לאל, אני חירש.

גם יש לי פטור מלהקשיב, לזבלנים שמסביב

בזמן שאנשים טובים עולים באש.

אני פטור מאטימות, אני לא פה, אני על mute,

תודה לאל, אני חירש...

הוא הולך ומתחרש ובכל זאת הוא ממשיך בדרכו המוזיקלית. לפני שלושה חודשים הגיע לאולפן גל"צ לקראת הופעה בפסטיבל בלוז עם להקתו של רוני פיטרסון. לפני שהוא מתחיל לנגן ולשיר אני שואל אותו איך הוא מסתדר מבחינה חברתית בלי לשמוע...

דני: "פיתחתי מזמן שיטה... כשאני בחבורה של אנשים אני מסתכל וקולט את הבנאדם שנראה לי הכי חכם, עומד לידו ועושה מה שהוא עושה. כשהוא צוחק אני צוחק וכד'. בדרך כלל זה עובד"

ואז הוא שר, שני שירים ("אופליה" ו"עד סוף הקיץ") ליווה את עצמו בגיטרה ובמפוחית והיה... ממש נהדר. לא בגלל הנחת נכה, אלא באמת. הוא נשמע ממש טוב.

יואב: איך אתה עושה את זה? איך אפשר לשיר בלי לשמוע את עצמך, ובכל זאת לא לזייף.

דני: אני לא יודע. בהתחלה הייתה לי בעייה מאד קשה. הייתי מזייף והייתי פוחד. עכשיו אני זורק את עצמי לתוך ההופעות. לתוך השירים. אני לא חושב על זה... וגדי בן אלישע, הגיטריסט שמלווה אותי הרבה שנים, אומר לי שזה נשמע כמו בימים ההם. מסתבר שהגוף מפתח מעין מעקפים... למשל לחץ בגרון זה מעקף. אני מרגיש ששנים אני שר שיר מסויים עם לחץ מסויים, ופתאום כשהלחץ משתנה אני יודע שאני לא בטון הנכון... אני כבר לא מזייף והבעייה היחידה היא שאני לא נהנה מהשירה יותר. אני רק נהנה מהקהל, מהתגובות של הקהל..."

וזה עצוב מאד, שזמר ויוצר כל כך מוכשר שלא נהנה מהדבר שהוא עושה כל כך טוב...  ומצד שני יש בגישה של ליטני משהו מאד אופטימי. הוא לא מוותר, והגוף שלו מלמד את עצמו לעקוף את החרשות, ואני מאמין שהוא עוד יחזור להנות גם מהמוזיקה שלו. מגיע לו.

הנה כמה נקודות ציון ב70 השנים הראשונות...

להקת "הרווקים"..."תיאטרון חיפה"..."ירושלים של ברזל"... "הנמר הנוראי"..."תאטרון בימות"... "איש חסיד היה"... לחנים ל "דלילה", "ציף ציף מעל הרציף", "טרזן על העצים", "אל תשיר לאף אחרת", "כל שהיה בינינו", "ולא היה בינינו אלא זוהר", "מעין אחרית הימים", "לתמונת אמא", "נחל שלי", "לפתח הר הגעש". שירים ומופעים "נים לא נים", "דלילה"," ערב פתאומי" ("אדם זקן"), "זה הכל בינתיים, בינתיים זה הכל" ן"מכתבים למערכת" עם יהונתן גפן, להקת "שמיים", "בראש אחד" עם יהודית רביץ, "הבזאר הגדול" משירי מישל פוגן, האלבום "יחס חם", קפה-מסעדה "הבקתה" בתל אביב, דיבוב בסרטים ובסדרות טלויזיה, "קשר אייר" שכתב יהונתן גפן, "הללויה הוליווד" ו"הללויה ברודווי", הופעות קמבק עם יהונתן גפן, "זה הכל בין שניים", אלבום שני "תקופת החיץ", שחקן-זמר בסרטו של אסי דיין "החיים על פי אגפא", האלבום "מין OUT", שני אלבומי בלוז בעיבוד והפקת קן ברג'ס, "ארבע על ארבע" עם דני רובס, יואל לרנר ואורי הרפז, מופע גוספל עם איריס ועופר פורטוגלי,מופע משותף עם גיטריסט הבלוז רוני פיטרסון, אלבום האוסף הכפול "סיכום ביניים", הופעות עם אריק סיני... וכל הזמן הזה אחד מהכי טובים בארץ בבאולינג.

התינוק המעופף חוזר

גדי אלטמן

גבע אלון

איסר טננבאום

THE FLYING BABY ב"מוזיקה היום" גלי צה"ל 23.6.13

דני אור ובר דותן: סאונד

יעל אלין קוטנר: צילום

 

THE FLYING BABY

גבע אלון בגיטרה ושירה, גדי אלטמן בבס וקולות, איסר טטנבאום בתופים וקולות

I WANT YOU TO LOVE ME

ONCE IN A WHILE

INNER WORLD

5.7 + 6.7 הופעות איחוד במועדון בארבי