אהבה בת עשרים
בכל פעם ש"כנסיית השכל" מוציאה אלבום חדש, או יוצאת להרפתקה
מוסיקלית חדשה, אני נזכר בהתאהבות הראשונית שלי בהם, לפני יותר מעשרים שנה, ובודק
עם עצמי האם אני מתלהב מהם עכשיו רק בגלל זיכרונות העבר, בגלל הנוסטלגיה לימים
ההם, או שבאמת הם מצליחים שוב לרגש ולהמציא משהו חדש שיעורר שוב את האהבה הישנה
ההיא. וכן, די ברור שאם אנחנו כאן ביחד, מאזינים לעוד אלבום של הלהקה שהוציאה את
הראשון שלה לפני כל כך הרבה זמן, סימן שהם שוב מצאו דרך שונה. "הבית כה
רחוק" הוא אלבום אחר, שונה, אפילו מאתגר. והוא גם עוד שלב טבעי בסיפור האהבה
בת העשרים.
אז מה ממש חדש באלבום החדש?
קודם כל זהו אלבום שאינו רק "כנסיית השכל" אלא שיתוף פעולה
עמוק, בסיסי, עם "התזמורת האנדלוסית" ועם המנצח שלה תום כהן. ושנית, זהו
אלבום ישראלי בהשפעת מוסיקה ערבית. שלא כמו במופע המשותף עם "התזמורת האנדלוסית
הים תיכונית אשקלון" (כך השם המלא) בה נפגשו השירים של "הכנסייה"
עם התזמור המזרחי-ערבי, כאן המוסיקה עצמה, הלחנים, העיבוד וההפקה המוסיקלית ולעתים
גם המילים, נמצאים ממש בתוך השירים, לא רק בעטיפתם. זה מתחיל בקטע אינסטרומנטלי בשם
"אליהו" שהלחין אליהו אביכזר (נגן הקאנון, חבר "האנדלוסית"), עובר
אל עיבודים ערביים לשירים מקוריים שכתבו חברי הלהקה "הוי ארצי מולדתי"
ו"אפילו אז" (שכתב והלחין רן אלמליח) "תני לי" (מילים שמעון
אדף, לחן יורם חזן) וממשיך בציטוטים ממוסיקה ערבית אותנטית בתוך השירים המקוריים
שכתבו רן אלמליח ויורם חזן. למשל הלהיט "מעל הים" כולל ציטוט מתוך
"כטוות חביבי" של מוחמד עבד אל וואהב, ששיר אחר שלו מצוטט גם בשיר
"האהבה שלי". "בואי מהפכה" (שנכתב עם אהוד בנאי) כולל ציטוט
מתוך "אנא דיני דין אללה" של עבדסאדק שקארה, "האויב נמצא
בפנים" כולל בפנים קטע מתוך "וואלה מארה" של מלחם באראקת. בנוסף
לאלה כולל האלבום עוד שלושה שירים שלא נכתבו על ידי חברי הלהקה. "עלאש קטעול
יא וורדה" ("למה קטפו אותך, יא פרח?") של מוחמד אל מזקאלדי, מושר
בערבית מרוקנית ביחד עם ריימונד אבקסיס, "ווהרן ווהרן" הוא שיר בערבית
שכתבו והלחינו אחמד וואהדי וח'אלד חג' איברהים. אפילו בגרסתה לשירו של זוהר ארגוב
"ילדתי" (שכתב והלחין ציון שרעבי) משלבת הלהקה קטע מ"אשמעה"
של קאמל מסעודי. האלבום מסתיים בגרסת התזמורת האנדלוסית ל"האהבה שלי",
ללא "כנסיית השכל", עם בנימין בוזגלו בשירה. וכך, באלבום שנקרא
"הבית כה רחוק" מתקרבת "כנסיית השכל" יותר מאי פעם בעבר אל,
כנראה, המוסיקה מבית אבא. פעם, לפני עשרים שנה, החלק "המזרחי" ובטח
"הערבי" היה בטל בשישים בתוך צליל הרוק של הלהקה. עכשיו, הם הולכים איתו
עד הסוף. ומה הם אומרים בעצם? זוהי ארצנו מולדתו. הצליל הערבי אינו
"תבלין" אלא הוא חלק מאיתנו. מה שלא אומר שאנחנו מפסיקים להיות
"להקת רוק ישראלי" (כמו שהיינו רק לפני אלבום, ב"שורות של
אנשים"), אלא שבפעם הזאת, אנחנו שמים את הדגש על הצד האחר. הצלילים הערביים,
אפילו המילים בערבית, לא הופכות אותנו לפחות ישראליים.
למאזינים כמוני, שהמוסיקה הערבית אינה חלק מהשורשים שלי, זוהי הזדמנות
להתפתח ולהתקרב לצלילים שהיו לי זרים לגמרי. בזכות "הכנסייה", הם נשמעים
לי קצת יותר מובנים. "מסגד השכל".
המפגש הראשון איתם היה הלם. שמועות על חברה מוכשרים משדרות הביאו אותי
אל דירת חדר זעירה על גג באלנבי-פינת מקוה ישראל בדרום תל אביב. בחדרון המוזנח נדחסו
ארבעת החברים, יורם חזן, רן אלמליח, דויד ראסד ומייק גולן כדי לערוך פרזנטציה. הם נראו
מסכנים, רזים מאד, לבושים בבגדים מסמורטטים, דחופים ביחד כמו חבורה של עובדים זרים
שמצאו בקושי קורת גג... ואז הם התחילו לנגן ובבת אחת הכל השתנה. פתאום הם היו להקה
מגובשת שיוצרת מוסיקה נפלאה, מקורית, שונה לגמרי מכל דבר אחר ששמעתי עד אז. מוסיקה
מלאת כאב וזעקה פנימית ותשוקה וחום שחיברו ניק קייב אפל לסקסופון מזרחי.
עשרים שנה עברו מאלבום הבכורה "דברים בלחש". הלהקה חוותה
הרבה שינויים אישיים ותקופות לא קלות מבחינת הפרנסה וההישרדות בתל אביב, והם עדיין
איתנו ומצליחים יותר מאי פעם בעבר. הם לא מתקלקלים. באלבום הראשון היו להיטים כמו "אני
מאמין", "לקטוף את הירח", "איתך אל הים", "רעפים",
"השיר מהגן" ו"הנה זה בא"... ובכל זאת הלהקה למדה על בשרה
שהצלחה אמנותית אינה מבטיחה חיים קלים יותר. ולמרות הקשיים הלהקה הזו לא ויתרה. המשיכה
ליצור, להקליט ולהופיע כשהיא לא מנסה למצוא חן בכוח או לוותר על היושרה האמנותית שלה.
עם שינויים קלים בהרכב, עם המתופף דניאל זייבלט והקלידן עמי רייס, הם כל הזמן ממשיכים
לחפש את הדבר הבא, להשתנות, להשתפר, גם עם מדובר בשירים חדשים לגמרי וגם אם בחזרה בגישה
חדשה אל החומרים הישנים. הלהקה הזו כל הזמן פועלת. שבעה אלבומים, מיני אלבום אחד, מגוון
מפגשים והפקות מיוחדות עם מוסיקאים אחרים. ביניהן אהוד בנאי, קובי אוז, טיפקס, פורטיס,
ריטה, מופעי הצדעה למאיר אריאל, שמוליק קראוס, הביטלס, "לא נפסיק לשיר" בגלי
צה"ל ועוד ועוד... בכל המפגשים האלה הם שומרים על הצליל המיוחד שלהם ובעיקר על
הזהות העצמאית שלהם. הם נורא רציניים, תמיד עובדים קשה, לא מפסיקים לפצח את השאלה
הקיומית: איך לשלב את האאוטסיידריות המובנית שלהם והעובדה שהם, בסופו של דבר, אחת הלהקות
הכי וותיקות ומצליחות בארץ.
הנה הם בפעם הקודמת בה התארחו באולפן "מוזיקה היום" בגלי צה"ל:
הנה הם בפעם הקודמת בה התארחו באולפן "מוזיקה היום" בגלי צה"ל:
| כנסיית השכל בהופעה ב"מוזיקה היום" 5.8.2012 |
מוזיקה היום 5.8.2012
דני אור: סאונד כנסיית השכל עם נגנים מהתזמורת האנדלוסית הים-תיכונית אשקלון יורם חזן בשירה וגיטרה, דויד רז בגיטרה, רן אלמליח בבס וקולות, עמי רייס בקלידים וקולות, דניאל זייבלט בתופים תום כהן במנדולינה, עיבודים, ניצוח, אליהו אביכזר בקאנון, עצחק ונטורה בחליל ניי ליאור בוקר בגיטרה פלמנקו, אייל יהב בצ'לו וגלעד אמסלם בדרבוקה מעל היום למיה יש אקדח בואי מהפכה ואת מתפשטת ילדתי האוייב נמצא בפנים ידיים למעלה קאנה וואחדה השיר מהגן |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה