בישראל היום ביקשו... אז למרות שאני שונא לעשות סיכומים

כמה המלצות לאלבומים / תופעות שאהבתי השנה (ויש הרבה...)

נדב אזולאי וגיל נמט: זאב זאב    

התופעה המוזיקלית המסעירה של השנה האחרונה, לפחות במוזיקה שאינה במיינסטרים הישראלי, היא פריחת הסצנה הדרומית ובראשה הכמות הגדולה מאד של אמנים מוצלחים בבאר שבע. אם יש צמד שמסמל יותר מכל את התופעה השנה אלה הם המוסיקאים נדב אזולאי (זמר, גיטריסט ועוד כל מיני כלים) וגיל נמט (מתופף, נגן קלידים ועוד כל מיני כלים), שיש להם אולפן הקלטות מצליח בעיר (אחד מתוך שלושה!), הם מפיקים הרבה מאד אמנים אחרים (כולל כאלה שמגיעים במיוחד לבאר שבע) וגם יוצרים מוסיקה בעצמם. ארבע שנים אחרי שנדב אזולאי הוציא אלבום בכורה בשם "בצד של הרעים", חזרו השניים באלבום משותף "זאב זאב". וכשאני כותב משותף, הכוונה היא לאלבום שבו שניהם, ורק שניהם עשו הכל לבד: כתבו, הלחינו, הפיקו ועיבדו ואפילו הקליטו בעצמם. ביחד הם יוצרים רוק גיטרות סוחף, בלדות בלוזיות, שירי נשמה מרגשים. "מתוך האדמה", "רעל", "נחשים", "בוץ", השיר שחייב להיות להיט "רומא" וקטע סיום אווירתי מדהים בשם "סוף".

 אביב נוימן – דוד

במגרש האישי רגשי של אביתר בנאי קשה לאמנים חדשים לבלוט, מבלי להישמע כמו חיקוי של המאסטר. והנה מגיע אחד כזה: אביב נוימן. בן 30, חדש, רענן, מתלמידיו הרוחניים של בנאי (שגם ממש למד אצלו מוסיקה) והוא באלבום בכורה קורע לב בשם "דָּוִד". נוימן כתב והלחין את  תשעת שירי האלבום, כשבהפקה המוסיקלית, העיבודים והתזמורים משתתף איתו נדב אזולאי מההמלצה הקודמת. נדב אזולאי מנגן בגיטרות, גלוקנשפיל, אקורדיון, פסנתר, סימפולים ואפקטים שונים.  גיל נמט בתופים, כלי הקשה, בס, קלידים, מנדולינה, טרומבונים ופסנתר. ביחד איתם מנגנת, לפי הצורך, קבוצת נגנים שצובעת את השירים בצבעים עדינים עד מסעירים, כמו זריחה במדבר... בכל זאת מדובר באלבום בארשבעי: מאיה בלזיצמן בצ'לו, חן שנהר וניצן קאנטי בכינורות ונועם חיימוביץ' בויולה. עודד בן יצחק בקלרינט וסקסופון, רועי פרנקל בחצוצרה נפלאה בשיר "בלוז האילמים" ועוד. לצידו של נוימן כזמר משתתפת גם שני ולמן, לעיתים בקולות רקע לעתים כסולנית. אלבום מושלם, ושיר אחד מתוכו, "אלף פעם", הוא שיר השנה שלי. נשבעתי להשמיע אותו אלף פעם ובינתיים הגעתי רק ל50.

מלאכת: "תחת עץ האדומים" א' וב' ו"מאווים"

אחת מהפתעות השנה הגיעה בתחילתה. מי היה מאמין שבימינו ישנה להקה שיוצרת "מוסיקה אמנותית" שאינה מתחשבת באופנה או במה שיכול להצליח מסחרית, אלא אך ורק ברצונות היצירתיים של יוצריה. אז הנה יש. להקת "מלאכת" קיימת, בגלגולים שונים, כבר עשור. בשנת 2011 יצא אלבומה השני שבגללו התאהבתי בה: "תחת עץ האדומים". מין יצירה ארוכה ויפה שקשה להגדיר את אופייה, אלא רק לומר שזה לא רוק ישראלי  "רגיל", כפי שאפשר לנחש גם משם הלהקה. "תחת עץ האדומים" היה חלק ראשון מתוך יצירה שלמה שחלקה השני יצא השנה באלבום נוסף, ביחד עם אלבום שלישי, סיפור מוסיקלי בשם "מאווים". כלומר, השנה יצא מארז המשולש של להקה שמעטים שמעו עליה... איזה אומץ!  יניב בן פנחס בשירה וגיטרה ושני ברונר בקלידים וגיטרה הם הבסיס להרכב, ואיתם משתתפים שימי חביב בבס, אלון לוגסי בגיטרה, טל רונן בתופים ועוד אורחים רבים. הכל באווירה ביתית, צנועה וקסומה מוסיקלית.

דורון בוטניק: "איפה אני חי" LOST THOUGHTSו" "                                                                     

דורון בוטניק הוא תופעה חסרת תקדים, לדעתי גם בעולם. הוא בן 35 (כנראה) והוא אוהב לכתוב, להלחין, לעבד ולהקליט שירים בבית. שירים נורא יפים, אישיים, מיוחדים. בעברית ובאנגלית, במגוון עצום של סגנונות, מבלוז ועד פסיכדליה, מרוק רך ועד ג'אז פולק. אני גיליתי אותו באינטרנט רק לפני כשנה, בסוף 2012. אחרי שנדלקתי על אלבום מקסים שלו בשם "רוח חזקה" ושמעתי עליו כל מיני שמועות. ביניהן שהוא לא יוצא כמעט מהבית, שהוא הופיע בעירום מלא בפסטיבל "אינדי נגב" (רק לשנייה, כשהחלוק שלבש נפתח), שהוא שותף בכל מיני הרכבים מאד מעניינים ובעיקר שהוא מאד מאד פורה, החלטתי להכנס לעובי הקורה. ובכן. בשנת 2012 הוציא דורון בוטניק לא פחות מתשעה אלבומים!. בשנת 2013, נכון לרגע זה, הוא הוציא עוד תשעה אלבומים (!!!)... והשנה (הלועזית) ממש עוד לא נגמרה. אם היה מדובר רק כמות מטורפת, הבחור לא היה מוזכר כאן. מדובר באלבומים מדהימים, כמעט כולם, וכמעט בשלמותם. תקשיבו לו, רק ברשת, ותתחילו עם האחרון (בינתיים) שיצא ממש השבוע: "איפה אני חי" אם אתם מוכנים להתמודד עם קולאז' מטורף סטייל "רבולושן 9" של הביטלס. לשירים יותר רגילים, פנו לאלבום הקודם: מחשבות אבודות.

אליוט: 5772

קודם כל היא מייצגת תופעה שהולכת וצוברת תאוצה בשנים האחרונות: הפקת פרוייקטים בתמיכת הקהל ברשת. אליוט (פעם שרון בן עזר) עשתה את זה בעזרת "HEADSTART". היא הציעה לקהל שלה לרכוש את אלבומה בטרם השלימה אותו, וגייסה מספיק כסף כדי להשלים את חלומה: אלבום סולו ראשון אחרי 25 שנות פעילות, מאז הימים שהיתה "פוליאנה פרנק".

ועכשיו לעיקר: "5772" הוא אלבום נהדר. עמוס בשירים מאד יפים, חכם, אינטימי, מלא נשמה, מאד אישי וגם לא מוותר על אמירה פוליטית חברתית... מגוון צבעים מוסיקליים: מהקדמה "קלסית", דרך גרסה קורעת לב ל"אבא שלי יש סולם" (לזכר אביה ז"ל), לשיר בשם "שיר לים התיכון" שכתבה אחות סבא שלה, אסתר ראב. בלדות  באנגלית "אני נראית כמו אמי", "לפני שהים יעלה", "בבוקר". מחאה ב"אתם ואנחנו" של מאיר ויזלטיר (בהשתתפות רביד כחלני), ועוד ועוד. אגרוף בכפפה.

העץ הבודד
אחד הדברים הכי מרגשים ומשמחים למי שמתעסק בהאזנה למוסיקה לא רק כאהבה אלא גם כמקצוע, הוא לעקוב אחרי מישהו שאתה אוהב ולראות איך הוא מתפתח ומשתפר ומצליח להפתיע מחדש. השנה זה קרה לי באלבום המפגש הנפלא של פטריק סבג וארז לב ארי "העץ הבודד".

את פטריק שמעתי לראשונה לפני 20 שנה בלהקת "כשניקו תתחיל לדבר" ומאז עקבתי אחרי דרכו המיוחדת והמגוונת, שנעה בין מוסיקה אלקטרונית לצלילים מהודו, מהפקות לדויד ד'אור ועד שלמה ארצי. ב2005 הוא הוציא אלבום "רגיל" אחרון, ומאז היה עסוק בהפקות. חיכיתי לשמוע אותו שוב כסולן.

ארז לב ארי התגלה כיוצר וזמר, אחרי שנים רבות שהיה גיטריסט, רק לפני כחמש שנים. וכבר הוא אמן חשוב ובולט במוסיקה הישראלית העכשווית, בעל צליל ייחודי ומאד מזוהה, כפי שאפשר לשמוע בהופעותיו הרבות ובשני אלבומיו "שמחת הפרטים הקטנים" ו"ארגמן".

אחרי שנים רבות של שיתוף פעולה בעיקר מאחורי הקלעים, כשארז מנגן אצל פטריק ופטריק מפיק לארז ולהפך, השנה התממש שיתוף הפעולה לכדי אלבום: "העץ הבודד". שני החברים ברחו אל "בית השאנטי במדבר" ויצרו תוך שבועות אחדים אלבום מלא קסם שמתמצת את הצליל הישראלי החדש של ימינו: שילוב של מזרחי עם רוק עם נגיעות דתיות עם אלקטרוניקה עם אתניות מדברית עם טכסטים רוחניים ועם חברים שעוזרים ביצירת המרקם היחודי. קודם כל ברי סחרוף כמשתתף בכתיבה, עיבוד, נגינה ושירה בשירים אחדים וגם עם מיכה שטרית בכתיבה ושירה , ז'אן פול זימבריס בתופים ומשתתפים קבועים בלהקה של לב ארי , עמוס פרידמן בבס, יהודה מונסונגו בתופים ועוד. כולם ביחד יוצרים מצע שעליו פועלים ארז ופטריק. החיבור ביניהם מוציא את המיטב משניהם. שילוב גיטרות וקלידים, סימפולים ביחד עם כלים חיים, השירה-תפילה מלאת הנשמה וההתכוונות... כל אלה מתחברים לאלבום שצריך להאזין לו כיצירה אחת. "העץ הבודד" הוא מאסטרפיס.

ואחד לשנה הבאה

לצד הכמויות הבלתי נתפסות של יוצרים ומבצעים שלא הכרנו לפני שנתיים שלוש ושל אלבומים חדשים שעומדים לצאת ממש עוד רגע, בולטת (גם) בארץ תופעת החזרה אל הקלסיקות לא רק כניסיון של חברות התקליטים לשמור עוד קצת על האוצרות שיש להם, אלא מתוך ידיעה שאם החומרים האלה לא יצאו מחדש הם עלולים להעלם. לצד הוצאת אוספים "רגילים" של להיטי עבר, ישנם אוספים מיוחדים שבהם נחשפים חומרים נדירים ומעניינים במיוחד. למשל המארז המדהים שיצא השנה  "כוורת בקופסא".

אריק איינשטיין עומד להוציא בקרוב מארז מיוחד שכזה, ואני מצפה לו בקוצר רוח. שכן מדובר בהוצאה מחודשת של אחד האלבומים הכי יפים במוסיקה הישראלית "משירי אברהם חלפי" שהוציאו אריק איינשטיין ויוני רכטר ב1988. האלבום המושלם ההוא, שכולו מילים של חלפי ורובו לחנים של רכטר (וגם של מיקי גבריאלוב, יוחנן זראי ויצחק קלפטר) כולל קלסיקות כמו "צער לך", "שיר על יונה בחלוני", "השיכור", "עטור מצחך זהב שחור", "סתיו יהודי" ו"השיר על התוכי יוסי". איינשטיין חוזר עכשיו אל האלבום ההוא, מוסיף אל עשרת השירים שבו עוד משירי אברהם חלפי שהופיעו באלבומים אחרים של איינשטיין ("חלום עקבותיך" לדוגמא) וגם, וזאת הסיבה העיקרית להתרגשותי, עוד שלושה שירים של חלפי בלחנים חדשים שהוקלטו בשנתיים האחרונות. זה אמנם לא האלבום החדש הבא של אריק איינשטיין, אבל בתור הפקת ביניים זה הכי טוב שאפשר לצפות לו.