איך מצליחה להקה שחרטה על דגלה אידיאל של
התקדמות והשתנות אמנותית ללא פשרות, להתמודד עם שירים בני 900 שנה? איך משלבים בין
מוסיקה "מתקדמת" וצלילים מעודכנים ובין טכסטים שהגיעו מעולם שונה לגמרי,
שבו קצב החיים היה שונה לחלוטין...
"נקמת הטרקטור", אחרי שמונה אלבומים
ואינספור פרוייקטים שלה ושל מנהיגה אבי בללי, עושים את זה בהצלחה אמנותית גדולה. שלא
כמו ההפקה (המקסימה בפני עצמה) של אילן גרין, קלידן הלהקה לשעבר שחקר וניסה לפענח מה
היו "קולות הלוויים" בבית המקדש, "נקמת הטרקטור" לא מנסים לומר
איך השירים נשמעו אז, אלא מה היה קורה אילו היה אפשר להביא במכונת זמן את המשורר משה
אבן עזרא מספרד של ימי הביניים לימינו.
"מה לאהובי", האלבום החדש שלה,
הוא שילוב נהדר בין עולמות. מצד אחד, הטכסטים הקדומים והמוזיקה היהודית והערבית שאולי
היו אז ברקע השירה ומצד שני, הרוק האתני העכשווי, העשיר, הסוחף, מלא העוצמה, של שנות
האלפיים.
"נקמת הטרקטור" נכון לעכשיו הם:
אבי בללי ששר ומנגן בבס. אופיר לייבוביץ' בגיטרות, אביב ברק בתופים, גליה חי בויולה
ורועי ירקוני בקלידים. כולם ביחד אחראים על העיבודים ומשתתפים בקולות. לצידם השתתפו
אליהו דגמי בעוד וקולות, איתמר דוארי וישי אפטרמן בכלי הקשה, מריה גולברג בנבל ושני
אורחים מיוחדים בשירה: יורם חזן ב"שתה אחי" ושלמה בר ב"כתונת פסים".
אבי בללי הוא המפיק המוסיקלי של האלבום,
והוא הלחין את כל השירים פרט לשניים. "דדי יפת תואר" שהלחין רועי ירקוני,
ו"אל נורא עלילה" שהוא מסורתי עממי.
לבורים כמוני, מצורף לדיסק הסבר קצר על
המשורר שאת שיריו הם מעבירים לימינו:
משה אבן עזרא (נולד לפני 1055 ונפטר בין
1135 ל1140) היה מראשי הקהילה היהודית בגרנאדה. שירי החול שלו נותנים ביטוי דרמטי וחריף
לתהפוכות חייו ובעיקר לחורבן ממלכת גרנאדה שכפה עליו מנוסה כואבת מאנדלוסיה שבדרום
לארצות הנוצרים שבצפון... בשירי הקודש ידע המשורר להלביש רגשות דתיים נעלים בלשון פשוטה,
שדברה אל לבם של משכילים ופשוטי עם גם יחד. סליחותיו ממלאות את מחזורי התפילה שלנו
ויזכוהו בתואר "הסלח".
כרבים מאנשי הרוח היהודים בספרד, היה רמב"ע
בן בית בתרבות הערבית. הוא שלט שליטה מלאה בשפה הערבית והיטיב להכיר את "חכמת
השיר" הגדולה שלה. הוא היה בקיא בפילוסופיה היוונית בתרגומה הערבי ובכל ענפי המדע
הערבי של זמנו.
למי שאינו מכיר את המוסיקה של "נקמת
הטרקטור" עשוי "הכיוון החדש" להפתיע, ואולי אף להראות כמו רכיבה על
טרנד עכשווי, בו מוסיקאי רוק מגלים את הפיוט... אתי אנקרי ושם טוב לוי ודוד ד'אור ואהוד
בנאי וברי סחרוף ורע מוכיח ועוד רבים נוספים... אבל ל"נקמת הטרקטור" אין
בכל חידוש. הם נמשכו תמיד גם לרוק הפרוגרסיבי מצד אחד, ולשורשים המסורתיים מצד שני.
כבר בתחילת דרכה הלהקה ביצעה גרסות רוק מיוחדות ל"אדון הסליחות" (באלבום
הבכורה שלה) ול"אחד מי יודע" (בהפקת המחול "קיר") ומאז שילבו השפעות
של מוסיקה עממית יהודית ברוק המקורי שלהם, וגם ביצעו קטעים כמו 'דרור יקרא' ו'אל נורא
עלילה'. כשלפני שנתיים הופיעה הלהקה בפסטיבל העוד וביצעה משירי אבן עזרא, לאיש לא נראה
הדבר מוזר.
אבי בללי "גילה" את שיריו של
משה אבן עזרא בזכות אביו משה בללי ז"ל. וכשהאב הלך לעולמו בשנה שעברה, החליט בללי
להוציא אלבום משיריו ולהקדיש אותו לאביו.
"נקמת הטרקטור", שמציינת בימים
אלה חצי יובל לפעילותה, תמיד הייתה שונה ומיוחדת. אמנם הלהקה זכתה מידי פעם בלהיטי
רדיו ובהצלחות במכירות תקליטים ובהופעות, אך כמעט שלא במתכוון. אבי בללי הזמר, נגן
הבס והכותב הראשי של הלהקה, הגיטריסט אופיר לייבוביץ', חברו מתחילת הדרך והמתופף אביב
ברק שנמצא איתם מאמצע שנות התשעים, כמו גם החברים "החדשים" גליה חי ורועי
ירקוני הם מהפכנים אמיתיים, שלא עושים חשבון
לשום אופנה או טעם קהל. הם בשלהם, יוצרים כל הזמן סוגי מוסיקה שונים, לעתים קרובות
"אמנותיים" ולאו דווקא פופולריים.
ההתחלה הייתה בשנת 1986. כשאבי בללי ואופיר
לייבוביץ, בני 23, חברי להקת הרטק המתקדם "מודוס וויוונדי" התחילו לעבוד
עם הקלידן אילן גרין ועם מתופפים שונים שהאחרון בהם, דני מקוב השלים את ההרכב.. ניצן
זעירא החתים אותם לחברת התקליטים החדשנ שהקים "נענע דיסק", ברי סחרוף מונה
למפיק מוזיקלי, ורמי פורטיס הציע להם להשתמש בשם שיר שגנז: "נקמת הטרקטור".
תוך העבודה על אלבום הבכורה הציע להם אוהד
נהרין להלחין ולהשתתף ביצירת המחול שלו "קיר" ללהקת בת שבע. מאותו רגע ראשוני
היה ברור שבללי וחבריו לא מוכנים להסתפק בקריירה רגילה של להקת רוק אלא חייבים, כמעט
באובססיה, ליצור כל הזמן עוד ועוד סוגי מוזיקה שונים ומאז לצד האלבומים "הרגילים"
הם מעורבים בהמון פרוייקטים נוספים (ר' מסגרת). "נקמת הטרקטור" המקורית,
בללי-ליבוביץ-גרין-מקוב החזיקה מעמד עד 1995, אז פרש מקוב והצטרף המתופף (בן ה17) אביב
ברק. בהמשך גרין הוחלף על ידי אייל "פרסון" שחר שהוחלף על ידי רועי ירקוני
שהוחלף על ידי עידו זלזניק ושוב על ידי ירקוני... לפני שמונה שנים השלימה את ההרכב
הנוכחי נגנית הויולה והזמרת גליה חי, שהוסיפה צבע נוסף לפלטה רבת הגוונים של
הלהקה. אחרי 25 שנה, הם עדיין טריים ורעננים ומוכנים לצאת לדרך חדשה.
בין ההפקות הרבות של אבי בללי, עם ובלי
"נקמת הטרקטור" הנה רשימה חלקית: סדרת הטלוויזיה "בטיפול", סדרת
הטלויזיה "שטיסל", אופרת הרוק הגנוזה של הלל מיטלפונקט "סמארה",
המחול "אנאפאזה" של אוהד נהרין, ההצגה "יתומים" ב"הבימה",
התיאטרון ההולנדי "אורקטאר", עם הכוראוגרפית נעה דר ביצירת "אינו אלא"
(שתועדה בסרט הטלוויזיה "מכונת רפאים") ו"עננים ומרק", במיצג
"אקזוטיקה אורבנית" עם אריק חיות, בהצגה "גן עדן דרום" בתיאטרון
"בית לסין", במחזות "אותלו" ו"רומיאו ויוליה" בבימויו
של יוסי פולק בתיאטרון חיפה, בהצגה "קופר" ב"בית לסין", בסרט
"סוף המשחק", "כריש פטיש" בתיאטרון "הבימה", "על עכברים ואנשים" בתיאטרון "בית
לסין". "כוח האיזון" של להקת "ורטיגו", פסקול הסרט
"כנפיים שבורות", בו בללי גם שר את שיר הנושא. "מיתוס",
"שלוש אחיות", "חלום ליל קיץ" ו"פרוייקט הרצל שם זמני"
של רנה ירושלמי, עבודה עם "הרביעייה הישראלית החדשה" בעיבודיו של נור יעקובי. "קרם תות ואבק שריפה"
של יסמין גודר, "הזמרת קירחת יותר" של תיאטרון החאן, אלבום שירי הילדים
"זנב לא שוכח", אלבום משותף עם יהודית רביץ בשירי דליה רביקוביץ' וגם הפקות לאמנים אחרים, ביניהם "כנסיית השכל",
טל גורדון, להקת "אוליב" ועוד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה