היום, כשדוד ד'אור הוא אמן ידוע ומצליח, מסכם את 25 שנות הקריירה שלו
בספר ודיסק חדשים, מופיע בהצלחה עצומה בארץ ומייצג את ישראל ברחבי העולם (כולל
בפני מלכים, נשיאים והאפיפיור) קשה להאמין שבתחילת דרכו הוא נאלץ להילחם על מקומו
כחלק מקובל במוסיקה הישראלית הלגיטימית. קודם כל בגלל קולו, לא היו רגילים אצלנו
לזמר גבר ששר בקול גבוה כזה, ותגובות לא ענייניות בנוסח "בטח אין לו
ביצים" ו"מה זה השירה האומואית
(הטעות במקור) הזאת?" היו די מקובלות בשנים הראשונות שלו. ולא משנה שהוא
לא תמיד שר בקול הגבוה שלו, ולא חשוב שהוא עבד עם מיטב המוסיקאים הבולטים של
התקופה. הוא נראה חנון או יורם , כנראה בגלל בגלל הסיגנון העדין של שיריו, שהיה
מאד שונה מהצליל האהוב על "דור רוקסן" מצד אחד, ועל אוהבי המוסיקה
המזרחית מצד שני. הנה כך כתבתי עליו בשנת 2000 באנציקלופדיית המוסיקה
"מומה":
"עם קול קונטרה טנור צלול ומלאכי
ושירה מדויקת וקלאסית ברוחה, נשמע דוד ד'אור כעוף מוזר במוסיקה הישראלית של ראשית שנות
ה-90, תקופת הפריחה של הרוק היותר מכוסח אצלנו. מוזר וכמעט זר. בזכות האמרגן שלמה צח
שהאמין בו מההתחלה ובזכות יהודית רביץ שהפיקה מוסיקלית במיומנות רבה את אלבומו הראשון,
הפך ד'אור תוך זמן קצר לכוכב גדול שהעניק למוסיקה הישראלית צבע חדש, ייחודי ובלעדי".
עכשיו, עשרים שנה אחרי תחילת הדרך,
ד'אור שכבר הוציא 12 אלבומים, ומכר לא פחות מששה עשר אלבומי זהב ופלטינה, יכול להרשות לעצמו לחגוג
בענק את מפעל חייו. הוא עושה זאת בימים אלה בהוצאת ספר "הקול בצבע" ובו
יותר מ150 ציורים אותם צייר בשנים האחרונות (בהוצאת זמורה ביתן) ולצידם שירים וטקסטים
אותם כתב, חלק כאלה שנחשפים בספר לראשונה. לספר מצורף גם דיסק עם מיטב להיטיו. בנוסף
לכך מוציא ד'אור דיסק אוסף רגיל הכולל את מיטב להיטיו,
חלקם בגרסות חדשות. ביניהם: "קול מהשמיים" , "תשמור על העולם ילד"
(בהקלטה חדשה בדואט עם קובי אפללו), "כל הכוכבים", "נוסע צפונה"
(בדואט עם ארקדי דוכין), "זמן אהבה" ( בדואט עם אהוד בנאי) , "הלב יודע"
(בדואט עם שלומי שבת), "יד ענוגה" (בדואט עם מירי מסיקה) , "אהבנו כאן"
(בדואט עם אריק איינשטיין), העולם שאני מצייר, "לחזור" (עם "הג'יפסי
קינגס"), "אצלנו בכפר טודרה" (בדואט עם שלמה בר) "בים הגדול",
"אני עף", "להאמין" (דואט עם יסמין לוי), "שיר לבת"
(דואט עם אתי אנקרי) ושיר חדש בשם "מקום
לאהבה".
בנוסף לכך מציג ד'אור תערוכה מציוריו, באכסדרת אולם המופעים של סוזן דלאל. ד'אור מצייר בשנים האחרונות בסטודיו בפלורנטין במקום בו הייתה בעבר הנגרייה
של אבא שלו ויטוריו ז"ל שנפטר לפני כחמש שנים. מותו של האב מחלק באופן די
ברור את הקריירה של ד'אור לשני חלקים שונים, שכמובן יש ביניהם המשכיות. מאמן
שמתעסק בפופ, עם השפעות אתניות שונות, לאמן שיש ביצירה שלו הרבה השפעות של מוסיקה
יהודית דתית ומסורתית.
החלק הראשון הוא הסיפור של ילד הפלא
דוד נחייסי שבא ממשפחה שמוצאה בלוב, מתגלה לראשונה בפסטיבל שירי הילדים באמצע שנות
השמונים עם השיר "למה הגדולים לא לומדים
מהקטנים", משרת בשנת 1985 ב"להקת פיקוד מרכז" (עם הלהיט "יא ליל")
ואחר נסיונות לא מוצלחים להיות חבר בלהקות שונות ("השלישייה", "קו
4") מתחיל בראשית שנות התשעים קריירה כסולן שהופכת, למרות קבלת הפנים שהוזכרה
קודם, למצליחה מאד. הוא התעקש כל הקריירה שלו לשלב בין פופ ורוק רך והשפעות קלסיות עם מוסיקת עולם. נקודות
ציון בולטות בדרכו היו עבודה עם יהודית
רבית ועופר מאירי באלבומו הראשון, עם "קול מהשמיים", ו"יד ענוגה"
של זלמן שניאור. אלבום שני בהפקת עופר מאירי, "בגובה משתנה", שאת רוב
שיריו כתב והלחין ד'אור. ביניהם "אני עף" ו"שמור על העולם"
והופעה בפני האפיפיור בוותיקן.
בהמשך שנות התשעים הופיע ד'אור במופע
משותף עם שלמה בר ו"הברירה הטבעית", "דוד ושלמה" ולאחריו
במופע משותף עם אתי אנקרי (שניהם יצאו גם בתקליטים).
בראשית שנות האלפיים באלבום "בנשמה"
עבד ד'אור עם פטריק סבג (סולנה לשעבר של להקת "כשניקו תתחיל לדבר")
ולהיט האלבום היה "כל הכוכבים", שכתב והלחין ארקדי דוכין. בשנת 2003 הוציא
ד'אור את אלבום הופעה "Live In Concert",
הפעם עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית.
גם בהמשך דרכו היה ד'אור מאד מגוון במוסיקה שלו, עם "להאמין", שהקליט לאירוביזיון, ועם קלטת וידאו לילדים שהוציא עם שרון חזיז ועם אלבומו השביעי, "כמו הרוח" ובו בין
השאר דואטים עם אריק איינשטיין, שלומי שבת ואהוד בנאי. בשנים 2007 ו-2008 הופיע ד'אור
בפסטיבלי מוזיקת העולם "WOMAD",
שייסד פיטר גבריאל. המופע תועד על גבי האלבום "דוד ד'אור בהופעה חיה".
באותה שנה נפטר אביו של דוד, והוא,
לדבריו, גילה את בית הכנסת ואת התפילה וכך החל הפרק השני בחייו של ד'אור, בו הוא
אמן בעל זיקה יהודית חזקה, המופיע בהצלחה עצומה ברחבי העולם. באותה שנה יצא "שירת
רבים", אלבום משותף לד'אור ולפטריק סבג ובו שירי תפילה מן המקורות, כ"לכה
דודי", ואדון הסליחות". האלבום הצליח מאד וד'אור נבחר באותה שנה כאמן של
הקרן למצוינות בתרבות. בשנת 2010 הוציא ד'אור
את האלבום "העולם שאני מצייר", בהפקתו המוזיקלית של טל ירדני ובהמשך
השנה יצא האלבום "שירת רבים 2" שחזר על הצלחת קודמו.
ב2011 הוציא את האלבום "הקול הקלאסי", הכולל גרסאות
כיסוי ללהיטים וקלאסיקות ידועות כ"אי שם מעבר לקשת" ו"קרוב אלייך".
וכל הזמן הזה הוא נודד בעולם, כנציג של
המוסיקה הישראלית והיהודית, ולא רק בפני קהילות יהודיות. הוא הופיע בפני הנשיא
לשעבר קלינטון בעצרת שאירגן בנו של מרטין לותר קינג, הוא הופיע בסין בתכנית
טלויזיה שנצפתה על ידי עשרות מיליונים, הוא שר בבית האופרה של סידני, בפסטיבל אתני
באוסטרליה, מכר עשרות אלפי עותקים בטייוון וכבש את הטלוויזיה הרוסית. כבר כמה שנים
טובות הוא אחד מסיפורי ההצלחה הכי גדולים של המוסיקה הישראלית, ואיכשהו אצלנו, הוא
עדיין לא מקבל את הכבוד המגיע לו.
ב17.10.13 במרכז סוזן דלל בשעה 21:00
יתקיים המופע החדש של דוד ד'אור "מקום לאהבה"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה