השירים
במשך שנים לא מעטות היה פיטר גבריאל אחד
המוסיקאים החשובים ביותר בעולם הרוק. הוא אמנם לא זכה בדרך כלל בהצלחות מסחריות
עצומות ככוכבי מוסיקה אחרים, אבל הוא היה תמיד, ואני מדבר בעיקר על עשר השנים
הראשונות לפעילותו כסולן, חדשן ומפתיע ומעניין מאד.
גבריאל היה גם ממציאן ועצמאי ומקורי במוסיקה
שהקליט וגם שימש כחוקר מוסיקה שהיה בין המשפיעים הגדולים על איך נשמעת המוסיקה
הפופולרית בעשרים השנים האחרונות. ההשפעה שלו מפתיעה במיוחד מכיוון שהוא לא ניסה
"להיות פופולרי" אלא דווקא התעקש על "להיות מיוחד". דרך טבעית
בשביל אחד שבא מ"המוסיקה המתקדמת" של ראשית שנות השבעים. כסולנה של להקת
"ג'נסיס" ובאלבומים הראשונים שהוציא אחרי שפרש מהלהקה באמצע העשור (מה
שלא הפריע לה, בהנהגתו של פיל קולינס, להפוך ללהקת הפרוג המצליחה בעולם).,פיטר
גבריאל הצליח להכניס לתוך הרוק שלו כלים, קולות, צלילים ומקצבים שלא היו שם קודם,
אצל אף אחד. והיה בעצם, לצד בודדים נוספים (כמו בראיין אינו ו"טוקינג
הדז"), הממציא של "מוסיקת העולם" כפי שאנחנו מכירים אותה היום.
ברור שגם לפני שהתחיל לעבוד היו מוסיקות עממיות בכל מקום בכדור הארץ, אבל גבריאל
היה בין אלה שחיברו את המסורות המרוחקות ביותר מהתרבות המערבית אל תוך המוסיקה
הפופולרית. הוא התחיל לעשות את זה באלבומי הסולו שלו והרחיב את פעילותו כשאירגן את
ירידי המוסיקה האתנית "וומאד" (WOMAD) והקים את חברת התקליטים "עולם אמיתי"
(REAL
WORLD). בפעילויות האלה הוא חשף לקהל המערבי חובב הפופ והרוק אמנים וסגנונות
שאיש לא הכיר בעידן הפרה-אינטרנט. מיוסו א'נדור הסנגלי, דרך נוסראת פתה עלי חאן
הפקיסטני, שילה שנדלר ההודית ועוד רבים אחרים
השנים הכי מהפכניות של פיטר גבריאל היו
בין 1977 ל1986. אחרי ארבעה אלבומים "מתקדמים" ונסיוניים (שנקראו,
ארבעתם, "פיטר גבריאל") אך כללו גם מעט להיטים ("גבעת
סולסברי", "משחקים ללא גבולות", "אני לא זוכר",
"ביקו", "זעזע את הקוף") יצא אלבומו החמישי "SO"
שהפך להצלחה מסחרית עצומה עם קליפים ולהיטי ענק כ"אל תוותר" (דואט עם
קייט בוש), "סלדג'האמר", "בעינייך" (דואט עם יוסי א'נדור),
"רחוב הרחמים", "ציפורים מצויינות" (עם לורי אנדרסון) ועוד.
בגיל 36, עשר שנים אחרי "ג'נסיס", הפך גבריאל לסופרסטאר בינלאומי.
מאז הוא המשיך להיות יוצר מעניין והוציא
עוד לא מעט יצירות מופת, אבל הקדיש חלק גדול מזמנו ומרצו לפעילות שאינה רק כתיבת
שירים אלא לפעילות חברתית-מוסיקלית ברשת ומעורבות במיזמים שונים שהותירו לו פחות
זמן וחשק ליצירה. וכך בעשרים השנים האחרונות, דווקא כשהחזון המוסיקלי שלו זוכה
להצלחה גדולה, הוא עצמו קצת פחות בולט ונדמה שחשיבות כאחד היוצרים המרכזיים במוסיקה
הקלה, שכל העולם מחכה לאלבום שלו דעכה מזמן. מאז 1986 הוא הוציא עוד שש אלבומים,
חלקם כוללים שירים נפלאים, אבל גבריאל של השנים האחרונות פחות חדשן. ב2010 הוא
הוציא אלבום בשם SCRATCH
MY BACK ובו קאברים לשירים שהוא אוהב (בינהם שירים של דויד בואי, טוקינג
הדז, רדיו הד ועוד). שנתיים לאחר מכן הוציא אלבום כפול של ביצועים תזמורתיים למיטב
שיריו, והוא בעיקר עסוק במיזמים שונים של שיווק מוסיקה תוך עידוד יוצרים צעירים,
שמירה על זכויות המוסיקאים ועוד.
ובתוך כל הפעילות הזו, ההפקות המדהימות,
החדשנות בצליל ושילובי העולמות, נשכחה לפעמים העובדה החשובה לא פחות: הבנאדם כתב
שירים נורא יפים. עכשיו הצד הזה של פעילותו מקבל תשומת לב באלבום אוסף בשם שהוא
תשובה לאלבום הקאברים AND IL'L SCRATCH YOURS... שבו תריסר ממיטב שיריו של גבריאל מבוצעים
על ידי אמנים שהוא אוהב ומעריך כיוצרים. חלקם הקטן נשמע בדיוק כמוהו (בייחוד להקת
"אלבו" שתמיד נשמעת כמו גבריאל) אבל רוב הביצועים כאן נותנים זווית חדשה
לשירים. דייויד ברן מ"טוקינג הדז", בון איוור, רג'ינה ספקטור, ג'וזף
ארתור, ארקייד פייר, בראיין אינו, לו ריד, פייסט וטימבר טימבר, פול סיימון והפתעת
האוסף: רנדי ניומן הוותיק שהופך את "ביג טיים" לשיר שלו. זה לא האלבום
החדש של פיטר גבריאל שאני מחכה לו כבר עשור... אבל זו תזכורת נהדרת לגדולתו של
גבריאל כיוצר.
שנינו מחכים כבר עשור, אבל לפעמים המעיין יבש. אני חושש שזה לב העניין. אבל כמוך, אני נהנה להיזכר בגדולת העבר, ובגבריאל של פעם, ויש שם קאברים לא רעים.
השבמחק