זוכרים את גבריאל בלחסן

ההווה

הפעם הראשונה בה פגשתי אישית את גבריאל בלחסן היתה מאד מפתיעה. הנפש השבירה ומהיוסרת שהכרתי מהשירים היתה עטיפה בגוף שנראה מאד חזק, שרירי, לגמרי בריא. הוא לחץ את ידי בעוצמה והבטיח שבקרוב יגיע להופיע בתכניתי בגלי צה"ל. זה לא קרה. ההיי הקצר של אותם ימים התחלף במהירות בדאון קשה. השנים הבאות היו מלאות בתהפוכות במצבו הנפשי והגופני, ותוך כדי המאבק המתמיד במאניה דיפרסיה הצליח בלחסן לבטא את עצמו אמנותית בשירים נפלאים, לבדו ועם אחיו ידידיה. הוא תעד את חייו רצופי באשפוזים, בהתמכרויות, ניסיונות בהתאבדות, ההתמודדות עם הדת, והמאבק היום יומי ברצון לוותר ולעזוב את הכל... רגעים טובים, כמו כשקיבל את פרס אקו"ם בקטגוריות עידוד היצירה, בהופעות המעטות המוצלחות, ובעצם היכולת ליצור ולהקליט... כל אלה היו מעטים לעומת הכאב הנורא שליווה אותו כל חייו. ב2010 הוא היה בן 34, חמש עשרה שנים אחרי שהקים את להקת "אלג'יר" עם שותפו לדרך וחברו אביב גדג', אחרי שלושה אלבומי סולו חושפניים, ומסלול יצירתית שהוביל ליצירת המופת שלו "עתיד". אלבום קשה ומטלטל, מזעזע, קורע לב. רצף שירים חזקים, עמוסים ודחוסים שלא מרפים ממך גם זמן רב שאחרי שנגמרו. כמו חלום בלהה שמלווה אותך שעות אחרי שהתעוררת...."

בלי תכניות לטווח הרחוק. בלי תכניות למחר.

בלי רישיון. בלי אוטו. בלי כסף.

לישון כמה שיותר. כמה שפחות לעשות. כמה שפחות לראות...

בלי אמונה. בלי חזון. מעט ערכים. שרירים. טלויזיה ושינה.

 10 שנות לימוד. פרופיל 21. בי-פולר 32. שנה של חיים שנראים כמו 400

(מתוך השיר "עתיד")

על הביקורת המתלהבת מאד שכתבתי על האלבום גבריאל לא הגיב. לעומת זאת הוא אמר לי בהתרגשות שהוא, ואמו, מאד אהבו את מה שכתבתי על המחלה הארורה שלו, נסיון שלי לצאת נגד הרומנטיזציה של הטירוף, "שיגעון" כמקביל ל"גאונות"....

מחלת נפש היא קודם כל, ובעיקר, מחלה קשה. כואבת ומייסרת את החולה ואת הקרובים לו. הרסניותה של המחלה עולה בהרבה על היתרונות שהיא מעניקה ליוצר.

כשהנך בשיא שפל הדיכאון איך לך כוח ורצון לעשות שום דבר, לא לטפל בצרכים הקיומיים הבסיסיים שלך ובוודאי לא ליצור. אפילו לא להתאבד. בעיצומו של התקף חרדה, כשהמחשבות בתוך ראשך הם כמו זיקוק שמתפוצץ לאלפי זיקוקים של דאגות ובהלות ופחדים וחששות... בקושי אפשר לנשום... בוודאי אי אפשר לכתוב שיר חדש או לצייר...

גבריאל בלחסן היה שם, הצליח איכשהו להחלץ, שרד כדי לדווח. ברור שברגע שהוא כותב הוא כבר לא לגמרי בתוך הסיוט... קצת יצא מזה.... העובדה היא  שהוא הצליח להתנסח במילים שנכנסים לאיזושהיא מסגרת של "שיר". של ביטוי אמנותי. הוא הצליח לאסוף את עצמו ואת הנגנים שאיתו ולעטוף את תיעוד החוויות הקשות במוסיקה, שתמיד יש בה משהו אופטימי, גם כשהיא הכי עצובה וקשה בעולם. "עתיד", עוד יותר מאלבומיו הקודמים, לא נשמע כמו שיחזור מוחלש של החוויות הקשות שעברו עליו, אלא תיעוד אותנטי של התקף חרדה, זעם וטירוף, זרם תודעה בלתי נפסק של בכי וזעקות, חשיפה מוחלטת וחסרת גבולות שהוא מקיא מתוכו באלפי מילים וכאבים שבועטים לך בבטן ולא מרפים. עוד ועוד ועוד כמעט בלי הפסקה וללא מנוחה. הוא הנציח את רגע הטירוף עצמו. 65 דקות של ריאליטי אמיתי. לא הבולשיט הטלווזיוני המעושה. על כך אני רוצה לחבק אותו. להודות לו. ואם תשאל השאלה למה בכלל להקשיב לזה? למה לסבול אם אפשר לברוח למוסיקה נחמדה? התשובה שלי ברורה: כי זו אמנות אמיתית. יצירה נורא חזקה ואמיתית ומרגשת. התיעוד הכי אותנטי לסיוט נפשי שמצליח למצוא, בתוך כל החרא, יופי בזכות המוסיקה. יותר מכל האלבום הזה נותן לך פרופורציות על החיים שלך. כמה טוב לך בעצם.

הפעם האחרונה בהפגשתי אישית את גבריאל בלחסן היתה לפני חמישה חודשים, קצת לפני מותו. הוא ישב ליד "האוזן בר" בתל אביב, ונראה מיואש לגמרי. הצעתי לו לבוא לשמוע הרצאה שלי על אריק איינשטיין שאולי תעשה לו קצת טוב. הוא בקושי ענה, מילמל שאין לו כוח. עד עכשיו אני מתחרט שלא הבנתי את חומרת מצבו.

התכנית שלי ב"קצה" יום  לאחר מותו של בלחסן שברה את כל שיאי ההאזנה שלנו. האתר קרס מכמות הכניסות, וההורדות באיי-קאסט היו פי עשרה מהממוצע הרגיל שלי. אני מספר את זה לא רק בשביל להשוויץ, אלא מכיוון שבלי שהתקשורת המרכזית שמה לב, גבריאל בלחסן הפך בשנים האחרונות ממוסיקאי שמעניין בעיקר חוג מצוצמם של מאזינים בשוליים, ליוצר אהוב ובעל השפעה, מהכוחות הכי מעניינים במוסיקה הישראלית הצעירה.

ארבעה חודשים אחרי מותו יוצא היום שיר חדש "חייך עכשיו" מתוך אלבום ההקלטות הגנוזות שלו שיצא כולו במהלך החודש. ביום רביעי זה, ב1.1.14 יתקיים במועדון "בארבי" בתל אביב מופע מיוחד לזכרו  שכל ההכנסות ממנו יופנו להפקת והפצת ספר שמאגד את שיריו, סיפוריו ויצירותיו של גבריאל. במופע יבצעו את שיריו אביב גדג', אביתר בנאי, אהוד בנאי, ברי סחרוף, ידידיה בלחסן, יוסי בבליקי, יהוא ירון, מיכה שטרית, עמיר לב, ערן צור, רונה קינן, שלום גד, ודויד פרץ. על ההפקה המוסיקלית אחראי רון בונקר. המופע הזה, והאלבום החדש יצא, הם התחלת המפעל להנצחת זכרו של בלחסן בדרך שהובילה אותו כל חייו. המוסיקה. עמותת "אנוש" לבריאות הנפש, מתכננת מופע נוסף לזכרו של בלחסן, ביום השנה למותו, ובו הם  מתכוונים לגייס כסף להענקת מלגה לאמן המתמודד עם מחלת נפש.