עלמה זהר

עלמה זהר מצליחה, גם באלבום החדש שלה, לעשות משהו לא פשוט במציאות התקשורתית – מוסיקלית של ימינו: להתבלט כיוצרת מיוחדת ועצמאית, לא כמו אף אחת אחרת. היא ברורה ומאד מזוהה, אי אפשר לטעות בקול שלה ובמקום הפיזי ממנו היא מפיקה אותו (למרות שבחלק מהשירים הוא בכל זאת שונה), ועם זאת היצירה שלה לא ממוחזרת ונשמעת חדשה וטרייה. "מצב רוח" נקרא השיר הראשון באלבום, והתחושה בהאזנה היא דיווח על תקופה קשה מבחינת מצב הרוח, ימים לא פשוטים עם הרבה עצב וכאב ובכל זאת עם סימנים של תקווה. ה"לחם" כסמל למאבק הקיום היומיומי, ששווה אולי רק בזכות ה"אהבה" שבחלק השני של הכותרת. המציאות מפחידה ומאיימת, אבל יש אולי סיכוי להנצל.

והכל יעבור

גם הרגש יחזור

הענן השחור

שמכסה עכשיו את אור הלבנה

אם נצליח לזכור, איזה אושר גדול

מחכה לנו מעבר לפינה

כשעלמה זהר התגלתה, לפני שבע שנים בסך הכל, היא נראתה כמו ציפור משונה. מין היפית מודרנית בעלת קול מאד מיוחד ושירים שמשלבים אווירה שאנטיפית לרוח סיקסטיזית. היתה בה, מההתחלה, וגם כשהתחילה להצליח, מין פשטות וישירות בצורה שהיא מציגה את עצמה, בלי פוזה, בלי להתאמץ למכור: רק היצירה והחיוך המקסים. כי כה היא באמת. לא כוכבת ריאליטי שהתגלתה בבת אחת אלא אחת שהתבשלה שנים על אש קטנה.

הצליל שלה שידר, מתחילת הדרך, געגוע לימים מוסיקליים אחרים. בין השאר לג'ורג' הריסון (כולל שיר בהשראתו בשם "הזהר מהחושך") ולנגני גיטרה ענוגים  כמו דיוויד גילמור, מרק נופלר ואריק קלפטון נדמה שהגעגוע הוא גם לתקופה שבה למוסיקה הייתה גם משמעות והשפעה בקהילה שבה המוסיקאי חי... עלמה היא בין הבודדים שנוגעת (באלבום ומחוצה לו) בתופעת המהגרים הבלתי חוקיים ומאבק נגד גירושם. היא משתתפת בהפגנות, כותבת על כך מאמרים ומתייחסת לתופעה בשיריה. אחד החזקים בשירי אלבומה הקודם נקרא "ממצרים" והיא שרה בו "גם אני הלכתי פעם בנתיב הייסורים ממצרים לירושליים

במדבר, ימים רבים בלי מים".  וכך גם באלבום החדש בשיר "העיר הלבנה" היא שרה:  

איש שחור מת מקור בעיר הלבנה, אם אתה שיכור אז תחזור, ממילא אני לא ישנה כבר שנה

זה יעבור, זה רק משבר באמונה..."

כי ככה זה אצלה. ביצירה שלה הזווית האישית והבט הכללי מתערבבים לגמרי. היא לוקחת ללב באופן אישי נושאים שרובנו מעדיפים לא לראות. וכשהיא שרה בשיר "ניצחונות", בליווי בסגנון ערבי "אין לי כוח למלחמות, המלחמות הרגו אותי, אחרי שנים של ניצחונות, תראה בסוף הפסדתי" זה נשמע כמו שיר על יחסינו עם שכנינו הערבים, במיוחד כשאת אחד הבתים היא שרה בערבית, ובכל זאת זהו גם שיר על המלחמות הקטנות והאישיות שלה.

וכך "לחם, אהבה", האלבום השלישי שלה, כולל עשרה שירים אישיים-כלליים שכתבה והלחינה, בעיבוד והפקה מוסיקלית של שותפה מתחילת הדרך, אסי איילון. את השיר "מצב הרוח" היא שרה בדואט עם אסי איילון ואת "אתמול" בדואט עם קרולינה (פעם אמרו שקולותיהם דומים) ועם גבע אלון. היא נשמעת מאד קולית, רגועה, אך מלאת רגש. לא כזה שמתפוצץ בפנים, אלא זורם ברובו בשקט וחודר עמוק.

אפילו הפקת האלבום החדש הייתה בשפה החברתית החדשה, בעזרת אתר "הדסטארט" שבו הגולשים משלמים מראש על האלבום  טרם יציאתו ומאפשרים ליוצר לגייס מספיק כסף כדי להפיק ללא סיוע של חברת תקליטים. זהר נעזרה גם ב"קרן אקו"ם לרווחת היוצר וקידומו" . ככה זה בימינו. גם כשאת מוציאה שני אלבומים מצליחים ("דברי" ב2007 שהפך תוך זמן קצר לאלבום זהב, ו"שלושים ושלוש" ב2010 שהצליח קצת פחות) את צריכה להתחיל בכל פעם מחדש. נדמה שלעלמה עובדות החיים האלה לא באו בהפתעה, ההקדשה הקטנה לחבר של אבא שלה, שמוליק קראוס ז"ל על העטיפה מרמזת על ההיכרות האישית שלה עם "התעשייה".

היא ילידת 1977, בתו של הצייר ישראל זהר ובתו החורגת של יענקל'ה רוטבליט שהיה נשוי לאמה לה היא מקדישה את השיר "המופלאה בנשים" כך: "לאמא שלי, שממנה למדתי להפוך אותיות למילים, ומילים לשפה ושפה לשירה..." כלומר, היא גדלה בבתים אמנותיים וספגה הרבה מוסיקה טובה בבית אך לא התעסקה במוסיקה עד גיל מאוחר יחסית. חיה עם בהרי ירושלים, עסקה למחייתה בנגרות, וחלמה להפוך את הטקסטים שלה לשירים עד שיצאה, כדבריה, למסע נפשי ואמנותי במהלכו כל חייה התהפכו על פיהם.

כשיצא אלבומה הראשון היא הציגה את עצמה כך:

"רציתי שהחיים יהיו מסעירים ומרגשים. זה מה שהוביל אותי לעזוב את הבית ולצאת למסע שדי בתחילתו הבנתי שאני הולכת לעשות מוזיקה. זה לא היה פשוט בגיל מבוגר ובלי ניסיון. אבל עם הרבה מוטיבציה הקמתי הרכב רגאיי, עשיתי ראסטות, טסתי לאפריקה, הקלטתי באנגלית, אבל אז הבנתי שהכלי המרכזי שלי הוא מילים, ושאני צריכה לכתוב בעברית. טקסטים תמיד כתבתי, אבל הלחנים באו מאוחר יותר ועדיין לקח לי הרבה זמן עד שהבנתי שאני זו שצריכה גם לבצע... בסוף הבנתי לא חייבים לנסוע תמיד בדרך הראשית, אפשר גם לרדת לשוליים". 

אז היא נסעה בדרך הראשית והיו לה לא מעט להיטים. ביניהם "עם הגב", "אגוטריפ", "שיר אהבה אינדיאני", "דע", "אחרי הנפילה", "התרגשתי לקראתך", "ממצרים" ועוד. היא הופיעה עם ארקדי דוכין, גבע אלון ועם הרכבים שונים משלה, וכביכול שיחקה את המשחק. אך אופציית הירידה לשוליים היתה תמיד שם והיא שמרה כל העת על רוחה העצמאית. היא נהדרת...

"השיר ששרת אתמול הוא אור גדול

בתוך עולם שאין בו נחמה

חוץ מהשיר הזה אין לנו שום סיבה לחיות לנצח

את אומרת, בשביל מה?"