השבועיים ששינו את העולם

חמישים שנה לחודש היסטרי והיסטורי

זה קרה בדיוק החודש לפני חמישים שנה: "הביטלס" כבשו את אמריקה ושינו את עולם הפופ לנצח. ב9 בפברואר 1964 הם הופיעו לראשונה בתכנית טלוויזיה בארה"ב, ויצרו היסטריה המונית שכונתה "ביטלמניה", תופעה שנמשכה כשנתיים מטורפות בהם הפכה "הביטלס" ללהקה המצליחה והמשפיעה ביותר בעולם, אשר בהצלחתה פתחה דלת לשיטפון של להקות בריטיות שזכו לראשונה בתשומת לב בארה"ב, מה שמכונה "הפלישה הבריטית".

עד פברואר 1963 זה לא קרה לאף אמן בריטי. האמריקנים התייחסו בזלזול והתנשאות למקורות המוסיקליים שלהם, והשוק האמריקני, הגדול עשרות מונים מהשוק הבריטי, היה חסום לגמרי בפני אמנים מבריטניה. כולל "הביטלס" שכבר הפכו מלהקה קטנה שהגיעה מליברפול להצלחה היסטרית בבריטניה ואירופה. אחרי כשלוש שנות טירונות מפרכת בהופעות הוציאו הביטלס תקליטון ראשון (LOVE ME DO) בסוף 1962, ובמהלך 1963 שני אלבומים מאד מצליחים ("PLEASE PLEASE ME" ו"WITH THE BEATLES") ועוד 5 תקליטונים שכבשו את כל המצעדים בבריטניה ובאירופה (ביניהם "SHE LOVES YOU"

ו" ("I WANT TO HOLD YOUR HANDהם התארחו בעשרות תכניות רדיו וטלוויזיה והופיעו מאות פעמים, מהופעות קטנות במועדונים קטנטנים ועד הופעות יוקרה, כשהשיא היה באוקטובר 1963 במופע בפני מלכת בריטניה בה הציע ג'ון לנון: "החבר'ה במקומות הזולים מוזמנים למחוא כפיים, השאר יכולים "לשקשק בתכשיטים"...

ובינתיים בארה"ב: שום דבר. כלום. אמנם רוב שיריהם יצאו באלבומים אמריקניים בכל מיני גרסות משונות (החודש יוצאים מחדש כל האלבומים האמריקניים), אך ללא תמיכת חברת תקליטים גדולה ובלי לעורר עניין ממשי. לביטלס לא היו להיטי ענק בארה"ב עד אותו חודש פברואר ובסוף מרץ 1964 כלל מצעד המכירות האמריקני תקליטונים של "הביטלס" בחמשת המקומות הראשונים ותשעה תקליטונים נוספים בין מאה הגדולים... זו הייתה רק ההתחלה. ההיסטריה הלכה וגברה וכללה עשרות הופעות מפוצצות קהל, מכירת מיליוני תקליטים ויצירת שוק ענק של מוצרי לוואי שלא היה כמותו בשום מקום בעולם.

הכל התחיל כשאד סאליבן, מנחה טלוויזיה מבוגר ושמרני, מאד לא COOL, חווה לגמרי במקרה הופעה של הביטלס בבריטניה באמצע 1963, ושכנע את מפיקיו שכדאי לתת לחבר'ה האלה במה בתכנית הבידור שלו.

ב7 בפברואר הגיעו הביטלס לראשונה לניו יורק אחרי חימום רדיופוני שנמשך ימים אחדים ובשדה התעופה קנדי התקבלו בהיסטריה של אלפי מעריצים שננשכה מרגע הנחיתה ועד חזרתם לבריטניה שבועיים לאחר מכן. "כיבוש אמריקה" נתמך ותועד על ידי עשרות עיתונאים, צלמים, שדרני רדיו וטלוויזיה שעקבו אחרי הלהקה 24 שעות ביממה. בנוסף לכך ליווה את הלהקה צוות צילום שבא איתם מבריטניה לתעד את הרגע ההיסטורי: הפעם הראשונה בה להקה בריטית מוזמנת להופעה בטלוויזיה בארה"ב, בשידור ארצי מחוץ לחוף.

ב9 בפברואר התקיימה ההופעה הראשונה של הלהקה בתכנית של אד סאליבן. הלהקה שרה שלושה שירים בתחילת התכנית ועוד שניים בסופה, כשבתווך מופיעים כל מיני ליצנים וקוסמים וזמרים מאד מבוגרים שלידם הביטלס נראו באמת כמו הדבר הכי מרענן וכיפי שיכול להיות. באולפן צפו בלהקה 700 צעירות וצעירים... ובחוץ, ברחבי אמריקה, יותר מ73,000,000 (במילים: שבעים ושלושה מיליון) צופים. זה היה שיא הצפייה של כל הזמנים (משהו כמו 46 אחוז רייטינג) שלא נשבר עד עצם היום הזה. האגדה מספרת שבזמן שידור התכנית ירד שיעור הפשיעה בארה"ב לרבע מהממוצע הרגיל... 

אחרי עוד שתי התארחויות אצל סאליבן (אחת הוקלטה ושודרה מאוחר יותר והשנייה בשידור חי ממיאמי) ושתי הופעות גדולות , בקוליסאום בוושינגטון ובקרנגי הול בניו יורק (תמורת 7000 דולאר להופעה...) חזרו "הביטלס" ב-22 בפברואר לבריטניה. זהו זה. שבועיים של טירוף שאחריו עולם המוסיקה לא חזר להיות כפי שהיה קודם.

למה זה קרה דווקא אז? על השאלה הזו נעשו המון מחקרים ונכתבו אלפי מילים. ואלה הם המסקנות העיקריות כפי שדווחו לכתבנו החתום מעלה (שהיה אז כמעט בן 10):

א. פחות משלושה חודשים אחרי רצח הנשיא ג'ון פיצג'רלד קנדי  (נובמבר 1963) ואווירת הדיכאון ששררה בארה"ב, נראו "הביטלס" כמשב רוח רענן של אופטימיות, שמחה, נעורים, אנרגיה חיובית ותקווה גדולה. העם האמריקני היה צריך מישהו כזה ו"הביטלס" הגיעו בזמן הנכון.

ב. "הביטלס" החזירו לרוקנ'רול את הראשוניות והכיף שדעכו מאז סוף שנות החמישים, כשברקע אלביס פרסלי שוויתר על האנרגיות של תחילת הדרך ופרשיות שחיתות ברדיו האמריקני שקידם רוק'נרול (כשהשדרן הכי חשוב בתחום מקבל שוחד). הביטלס עשו את זה עם גרסות שלהם לשירים אמריקניים (למשל "טוויסט וצעקה") ועם שירים מקוריים שנשמעו די דומים לשירים אמריקניים. מה שהוכך את המוסיקה לרעננה וחדשה היא המחויבות המוחלטת בביצוע.הם שרים בכל טייק, בכל שיר, כאילו זו ההופעה הכי חשובה בחיים שלהם, לחיים ולמוות.

ג. הם "הביטלס". הבריטים עם ההומור המיוחד והשובבות והנחמדות. בעידן השיווק של ימינו קשה לדמיין איך הם התנהלו אז, בצניעות ואנושיות, אל מול התקשורת ואל מול הקהל. הם עונים לכל שאלה, הם מצחיקים, והם מאד רוצים להגיע, רוצים להצליח. לדוגמא... בהופעה הראשונה בוושינגטון, באולם איגרוף, רינגו יורד מידי פעם מהבמה הקטנה עליה מוצבים התופים, ועוזר לפועל הבמה לסובב את מערכת התופים לכיוון הקהל שנמצא בצד,  כדי שכולם יהיו מרוצים....

ואז. אחרי הביטלס, פתאום היו האמריקנים מוכנים להקשיב גם לאבנים המתגלגלות, החיות, הקינקס ועוד מאות זמרים ולהקות שהחזירו את הכבוד למוסיקה הבריטית.