ההוצאה המחודשת,
לראשונה בדיסק, לאלבום הראשון של "נושאי המגבעת", 25 שנים אחרי הוצאתו
בקסטה, מעוררת געגועים ומחשבות על ימי התום של סוף שנות השמונים. לצעירים שהם היו,
לא מתחשבים באופנות או בשיקולים מסחריים, חוצפנים ופרובוקטיביים, עושים רק מה שבא
להם. געגוע גם לצעירים שאנחנו, בצד של התקשורת, היינו אז, מחפשים את המיוחד
והשונה, רוצים למצוא את הדבר שלנו, גם אם הוא לא בדיוק מושלם. געגוע לאווירה המאד
יצירתית וחסרת גבולות של אותם ימים, רגע לפני שנות התשעים שבהם האלטרנטיב
והמיינסטרים נפגשים לרגע, ואפילו געגוע לפורמט: "הקסטה" (ולא העיברות
המגעיל ל"קלטת"), שבאחרונה ציינו 50 שנה להיוולדה. הקסטה הייתה פורמט
מהפכני ששינה לגמרי את המוסיקה והפך אותה לניידת ולנגישה, אפילו הסאונד
הלא-מי-יודע-מה שלה מחזיק מעמד, בסופו של דבר, הרבה יותר טוב מהקומפקט דיסק. כי
ככה זה... הגעגוע מתקן את הזיכרון.
ועכשיו, 25 שנים אחרי, "נושאי
המגבעת" הם כבר לא כל הדברים המעצבנים שהיו חלק מהם באותם ימים, השחצנות,
הירידה על אמנים אחרים, הבוסריות של חלק מהשירים שלהם... כל אלה נשכחו והיום הם רק
צעירים הרפתקנים ונפלאים. וכך, אני אוהב את האלבום הראשון שלהם היום הרבה יותר
משאהבתי אותו בזמן אמת.
הגיל כן משנה. מאד
משנה. כי בזמן אמת, ב1988, כשחברי הלהקה היו בני 17-18 אני הייתי כבר קשיש בן 34.
אני התייחסתי אליהם כמו אל להקה צעירה.. לבני דורם זו הייתה הצהרת עצמאות שהשפיעה
ממש על חייהם. דנה קסלר, למשל, שהפכה מאז לעיתונאית רוק ולמוסיקאית כתבה על הימים
ההם: "הקסטה... ובעיקר ההופעות ההן, הפכו את נושאי המגבעת
ללהקת האינדי הישראלית החשובה והגדולה בהיסטוריה".
היא לא היחידה
שהרגישה כך.
סיפור "נושאי המגבעת" התחיל בסוף
1984, כששני חברים מבית הספר התיכון לאמנויות בירושלים, הזמר והגיטריסט אהד פישוף
(יליד 1971) והמתופף אלון כהן (יליד 1970), החלו לנגן יחד שירים מקוריים וגם
הקליטו קסטה שלא יצאה לאור. עם ישי אדר (בקלידי בס ושירה) הם הופיעו כ"מחתרת
האוונגרד" וב1986 עם הגיטריסט תמיר אלברט הם הפכו ל"נושאי המגבעת".
המפיק-אמרגן התל אביבי מוטי שהרבני החל לנהל אותם והשיג להם הופעות בעיקר במועדון
"אמדיאוס" הירושלמי וגם בגיחות מעטות לתל אביב. המופע שלהם, "Live
In בית שמש" היה חריג במוסיקה הישראלית,
ולא תמיד התקבל יפהבאמצע 1987, למשל, בוטלה הופעה שלה במועדון "דאון
טאון" בתל אביב בטענה שחבריה צעירים מדי...
ב1988 דחף שהרבני את הלהקה לשלב הבא: הקלטת
אלבום. המצב הכלכלי שלהם השתלב באידיאולוגיה אמנותית של "דלות החומר",
ומאחר שלא היה להם כסף להוצאת תקליט או דיסק, הסתפקה החבורה בהוצאת קסטה. הם
הקליטו באולפן ביתי של המוסיקאי, מפיק טכנאי חזי דוידיאן שהיה בעל ניסיון מלהקתו
"מע"צ".
הקסטה כללה כמה משיריה החזקים ביותר של הלהקה.
חבורה ירושלמית צעירה ומשועממת, שכועסת (בצדק) על כל העולם ומנגנת גרסה פרועה של
שירים בעברית שנשמעים לא מכאן, מין פנק-ניו ווייב בהשפעת להקות כמו FALL וTALKING HEADS. "Live
In בית שמש" (שגם חוזק בקליפ),
"ביקור בהר" (שהוקדש לזכרו של אמיר זינדר ז"ל, חברו של פישוף שנהרג
בלבנון), "האלוהים שלי עייף" ו"יום הולדת" (שאת מילותיהם כתב
זינדר), "קול של אלוהים אחר", "נושאי המגבעת" ("האדמה
מקולקלת") ועוד.
הקסטה יצאה בהוצאת "האוזן השלישית",
נמכרה בכמות מפתיעה של 1000 עותקים ומשכה קהל רב-יחסית להופעות.מועדון
"פרגוד" בירושלים היה הבית של הלהקה, שהפכה לגאוות חובבי המוסיקה
האלטרנטיבית בירושלים. בשבועון "כל העיר" כתב עליה יורם בר ז"ל כמעט
כל שבוע.
ב1989 עזב ישי אדר את הלהקה כדי להתגייס וללהקה
הצטרף נגן הבס אדם הורוביץ. בהמשך השנה פרש אלברט ובמקומו הצטרפו הגיטריסט רם
אוריון וגם הקלידנית וזמרת קולות הרקע איריס פרלמוטר (אחות של ענבל), שהופיעה מעט
ופרשה עם חזרתו של אלברט ללהקה. הלהקה הופיע לא מעט, הקליטה עוד שירים וחבריה היו
עשוסיקם גם בכתיבה על מוסיקה ובהפקות של אמנים אחרים. אהד פישוף, במקביל, הקליט עם
רם אוריון ואסף גברון תחת השם "הפה והטלפיים". מאז מוציא ההרכב אלבום
חדש כל שש שנים, האחרון בהם ביום האחרון של 2013.
ב1990 הוחתמה נושאי המגבעת בחברת התקליטים
"הד ארצי", בתמיכתו המפתיעה של שלמה ארצי. אל פישוף, כהן, אלברט,
הורוביץ ואוריון צורף איש משינה שלומי ברכה כמפיק מוסיקלי, וב1991 יצא אלבומה השני
והראשון בדיסק "מי רצח את אגנתה פאלסקוג" (סולנית להקת "אבבא"
שחיה באושר ועושר עד עצם היום הזה) ובו בין השאר "מתנה לחג", גרסה חדשה
ל"Live In
בית שמש", "אני טקסט פוליטי?", "הבא בתור הוא סוס",
"נגד כיוון הזיפים" ועוד. האלבום זכה בהצלחה יחסית, אך חברי הלהקה לא
אהבו את "ההתמסחרות" שנכפתה עליהם עם המעבר לחברת תקליטים גדולה, וזמן
קצר אחרי הוצאת התקליט הם הודיעו על התפרקותה. ב1992 הגיע הסוף: ללא פישוף הם
ניגנו בהופעות של צביקה פיק (וגם הקליטו איתו שירים חדשים) ואילו פישוף, אדר
ואוריון קיימו הופעות פרידה בשם "הבא בתור הוא כלום".
ב1996 הוציא מוטי שהרבני בחברת תקליטים עצמאית
שהקים, אלבום בשם "נושאי המגבעת", ובו לקט מהחומרים שיצאו קודם לכן רק
בקסטות ובמופע הפרידה של הלהקה.
פה הם נפגשו לראשונה אחרי מיליון שנה
פה הם נפגשו לראשונה אחרי מיליון שנה
כל חברי הלהקה המשיכו בפעילותם האמנותית, בעיקר בתחום המוסיקה (חוץ מפישוף, שעשה דרך מעניינת גם במחול), לעתים במפגשים שונים ביניהם, אך אף פעם לא עם ארבעת החברים שהיו בקסטה המקורית. זה קרה להם לראשונה בשנה שעברה, בצילום פרק בסדרה "האלבומים" שסקר את הדרך לקסטה המיתולוגית. עכשיו, לראשונה, אפשר לשמוע את האלבום גם באמצעים הדיגיטליים של ימינו.
היה שווה לחכות.
הבא בתור הוא מייל מאהד פישוף:
הבא בתור הוא מייל מאהד פישוף:
החגיגות לכבוד ההוצאה המחודשת של קסטת הבכורה של נושאי
המגבעת, לרגל 25 שנים להיווצרה, קרבות אל קיצן. לפני שאנחנו נמוגים שוב אל תהום הנשייה והפעם לתמיד, כמה
פרטים:
++ ביום חמישי הקרוב, ה-13 לפברואר, נהיה בסירופ בחיפה
ובחמישי לאחר מכן בפיל-או-סוף בקריות. כמו באירועים הקודמים שהיו בירושלים,
בת"א ובבאר-שבע, נשמיע, נחתום, נדבר, נחלק, נשקה ונמכור.
++ כמו כן, לרגל הביקוש הוחלט להוציא מהדורת קסטות נוספת
ואחרונה בת מאה עותקים. ניתן להזמין כאן:
++ מי שאינו אספן ורוצה להזמין דיסק בלבד יכול לעשות את זה
כאן:
++ מי שלא רוצה קסטה או דיסק אלא רק להאזין בלי לשלם, יכול
לעשות את זה כאן:
++ את כל המידע וההסברים על ההוצאה המחודשת, אפשר למצוא באתר
המוצלח של קסטת נושאי המגבעת:
++ "לא יכול לצעוק ולא יכול לשתוק", מאמרו היפה של
אבי פיטשון על הקסטה, התפרסם באלכסון והוא מומלץ לקריאה:
++ וברדיו הקצה ערכנו מרתון בין ארבע שעות: השפעות - המוסיקה
שעיצבה על עולמה של נושאי המגבעת:
תודה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה