היתה לו אחות

שאנן שיא

לפעמים מספיקה מילה אחת, הברה אחת, כדי להבין, או לפחות להרגיש, את כל מה שהזמר רוצה להגיד לך. כך זה קורה בשנייה האחרונה בשיר הסוגר את אלבומו החדש שאנן סטריט זועק במלוא גרונו: PLLLLLEEEEEEEEEEEEEEEEEEEEAAAAAAAASSSSSSSEEEEE!!!!!!

אנא! בבקשה! ממעמקים קראתיך יה! זעקת כאב מחוספסת, לא "יפה"  מבחינה מוסיקלית. וקורעת לב באותנטיות שלה. ולא על עצמו הוא מתחנן, ואולי לא רק על עצמו, שכן במשפט שמקדים את הצעקה הוא אומר "טובה יעל סטריט נוחי בשלום על משכבך" והוא אומר את זה, כמו את כל הטכסטים באלבום, באנגלית, REST IN PEACE ואני נזכר בג'ון לנון בשיר "אני כל כך עייף" של הביטלס, זועק "אתן לך כל מה שיש לי תמורת קצת שקט נפשי". PEACE OF MIND. מרגוע לנפש אחרי מכה קשה וכואבת. מותה של אחותו הצעירה יעל טובה סטריט. "לפני תריסר חודשים התחלתי את יומן השירים הזה" הוא שר באותו שיר סיום-סיכום "הרגשתי שכשלו רגלי, וידעתי שעלי להיצמד לדברים היחידים בעולם הזה שהם חלק מהלב שלי, אשתי וילדי כמובן, אבל גם האמנות שלי..."  

זה קרה לפני תשע שנים. יעל טובה סטריט, אחותו הצעירה ממנו (היא היתה בת 21 הוא בן 34 ) של שאנן סטריט נפטרה ממחלת הסרטן והוא, שהיה בתקופת פריחה יצירתית עם להקתו "הדג נחש", התרוקן בבת אחת מכל האנרגיות החיוביות והאופטימיות ונכנס לדיכאון עמוק. שלושה חודשים אחרי הוא החל לשקם את עצמו בדרך היחידה שהוא מכיר: הכתיבה. הוא החל כותב יומן על תחושותיו, כשיש כלל אחד בסיסי שהוא חייב לעמוד בו: מידי חודש עליו להשלים כתיבת שיר אחד (במובן של "שירה") וכל תוך שנה היו לו באמתחתו (או ליתר דיוק במחשבו) 12 עשר שירים לפי חודשי השנה, כשבאפריל חסר שיר אך במאי יש שניים. כל השירים נכתבו באנגלית, שפת האם של שאנן ומתוך ניסיון שלו, לדבריו, להרחיק מעט את העדות.

לדעתי חבל שכך, שכן השירים מאד מאד אישיים וחזקים ונוגעים ללב, ואני מרגיש שחלק מהמסר אובד בגלל מגבלות הבנת השפה. אני אישית יודע שאני מפספס משהו כשאני נזקק לתרגום, אבל בואו נעזוב אותי ונחזור לאלבום. ב2006, אחרי שהושלמה כתיבת היומן השירי, פנה שאנן לשלושה מוסיקאים שהוא אוהב, שלומי שבן וברי סחרוף שהשותפות איתם נשמעת מובנת מאליה, ובאופן מפתיע גם לחוה אלברשטיין, שאיתה שיתף פעולה באותה תקופה באלבומו הראשון. השלושה הלחינו את השירים, שלומי תשעה מהם, ברי שניים וחוה אחד: השיר JULY שממנו הציטוט הנ"ל, והוא זה שנשלח לרדיו כדי להקדים את יציאת האלבום. 
הקליפ ליולי
רבים הופתעו כשיצא השיר הזה, מהרפיטטיביות של הלחן, מהשירה המחוספסת והכמעט אלימה, מאי הרצון הבולט "להיות נחמד", להקל טיפה על המאזין בעזרת מלודיה עגולה. "חוה הלחינה את זה כמו שיר עם" הסביר לי שאנן, "במין רצף של טכסטים דיווחיים שיושבים על משפטים מוסיקליים חוזרים על עצמם" ואני נזכר שוב בלנון, בסוף ימי הביטלס, כשהוא, תחת השפעת הטיפול הפסיכולוגי המכונה "זעקה ראשונית" שפך את קרביו למיקרופון כדרך של ריפוי עצמי. ללנון הזעקה הראשונית הזו עזרה, כך גם לסטריט.

שבע שנים נוספות חלפו בין הלחנת השירים ועד הרגע שבו החליט שאנן להקליט אותם. אחרי שניסה לנחם חבר שגם אחותו נפטרה, הוא הבין שבשירים האלה יכולה להיות נחמה גם לאבלים אחרים שאיבדו אדן אהוב. במרץ 2013 הוא נסע לברצלונה, והקליט שם במהירות את השירים עם נגנים מקומיים, אורחים מכל העולם (וגם קצת חברים מישראל) ובהפקה של דייב ביאנקי. שוב, אולי, כדי להבדיל את היצירה הזו, ולו גם מבחינת הסאונד, ממה שהוא עושה בדרך כלל בישראל.

התוצאה היא מאסטרפיס. אלבום מופלא, מטלטל בטכסטים שלו, לא קל להאזנה במוסיקה שבו. יש פה שירה וראפ, השפעות רגאיי ופאנק ומוסיקה קלסית, הרבה לחף, נורא אינטנסיבי, בלי רגע מנוחה. "הכל לטובה" (ובאנגלית פשוט TOVA) היא יצירה שצריך לשמוע כמכלול, ברצף, לא פה ושם שיר בודד. החוויה מתעצמת כשמאזינים לכל "הכל לטובה", ורצוי גם לעשות את זה בנסיעה ארוכה, כשמישהו אחר נוהג. כך אפשר להתפנות לקריאת הטכסט בחוברת הדיסק ויש בכך ייתרון נוסף, הדמעות שעולות בעיניים לא מפריעות לנהיגה.

ובקשר לשם הדיסק. תחילה צרם לי המשחק מילים. המשמעות של "הכל בשביל טובה" היא כמובן נפלאה, אבל ה"הכל לטובה" הפריע לי, שכן איך אפשר להגיד שמוות של אדם אהוב הוא לטובה... ואחרי הרבה מאד האזנות (אמרתי לכם שאני תופש לאט במיוחד באנגלית) הבנתי את המסר העיקרי של האלבום. לא רק פרידה מהאחות האהובה, אלא שיעור באיך אפשר לנצל את השבר כדי לנסות להיות אדם טוב יותר, למשפחתך, לסביבתך, לעצמך. להתפתח נפשית מתוך הטראומה.

הוא עוד מעט (במאי) בן 43, הוא סולן הלהקה הכי חשובה במוסיקה הישראלית בעשור האחרון, מעורב פוליטית וחברתית לא רק בשירים שהוא כותב אלא גם בחיים האמיתיים, אם זה בפעילות בעמותה שהקים בתחילת שנות ה2000 "פסטיבל בשקל" ואם בפעילויות שאינן דווקא מוסיקליות, כמו כתיבה בעיתונים ושותפות במיזמים חברתיים והפגנות למען מטרות שונות. כאחד הכותבים העיקריים ב"הדג נחש" שאנן היה תמיד מאד לא שאנן לנושאים חברתיים ופוליטיים, כשחייו הפרטיים מרומזים רק בין השורות. על אחותו ידעו העוקבים אחריו מכך שפתאם, בשנת 2005, הוא גילח את שיער ראשו בהזדהות עמה, או שבשיר אחד של "הדג נחש" הוא מזכיר קרובים שמתים, או שבאלבום הבכורה הפנטסטי שלו "הבזק או חולף", 2007, הוא מספר על "כאב הראש" שלא חולף...  עכשיו הוא מקדיש את כולו, לרגע, לעולמו הפרטי. 

הקליפ לפברואר