שבן מושלם

כגודל הציפיות

מתי בדיוק כל זה מתרחש?

בזמן שכתבתם שירים

ומה איתם, אם כבר מדברים?

נותרו למי שזוכרים.

(דו שיח עם חוה אלברשטיין בשיר "תרגיל בהתעוררות")

שלומי שבן, כבר מתחילת המילניום, הוא אחד המוסיקאים הכי מרתקים בדור הצעיר של היצירה הישראלית החדשה. הוא תמיד מפתיע במשהו חדש שעוד לא שמענו, תמיד נשמע שונה, ובכל זאת יש לו כבר סטייל משלו שאי אפשר לטעות בו. הוא אמנם הוציא רק שלושה אלבומים מאז הבכורה בשנת 2000, אבל אי אפשר שלא לזהות אותו ולביצועים שלו, גם לשירים של אחרים, יש תו תקן איכותי ברור.

שלומי שבן הוא גם אחד הכי עסוקים במוסיקה הישראלית של השנים האחרונות. אבל רק לא מזמן, לכתבה בעתון שלפניך, בדקתי את פעילותו בתקופה של שנה ונדהמתי לגלות משהו כמו חמישים הפקות שונות, הופעות, עיבודים, הלחנות, נגינות, מפגשים ועוד ועוד. הוא כל הזמן עובד, כל הזמן ממציא, כל הזמן יוצר. קחו למשל את השנה החולפת, הוא הלחין את רוב האלבום של שאנן סטריט, השתתף ב"יספיקו החיים" משירי חנוך לוין, הופיע עם תזמורת סימפונית (כולל בנגינת קטעים קלסיים, זכר לתחילת דרכו) ובעשרות מפגשים עם מוסיקאים אחרים...עם כל הפעילויות האלה איפה הוא מוצא זמן להתכנס פנימה וליצור משהו אמיתי ועמוק?.

לכן הציפיות שלי לקראת אלבום חדש שלו היו עצומות. במיוחד מפני שחלפו שבע שנים מאז אלבומו המקורי האחרון (כלומר לא אלבום קאברים). לאחד כמו שלומי אסור לפספס, אסור להביא אלבום שהוא פחות ממושלם. לא שלא היו לו קטעים טובים פחות בעבר... אבל עכשיו, אחרי כל הזמן הזה במהלכו הוא הפך לשם מוכר והשיר "לילה אחרון בלונדון" המצויין שיצא לפני חודשים אחדים... האלבום החדש שלו חייב להיות לא רק אוסף שירים טובים אלא משהו שיש בו רעיונות חדשים, התלהבות ותנופה ותחושה של רעב... שלא ישמע חס ושלום שהוא כבר מצליח ושבע וחוזר על נוסחה שהוכיחה עצמה.

"תרגיל בהתעוררות" הוא מכל הבחינות האלה, הצלחה גדולה. כגודל הציפיות כך גודל ההתלהבות שלי ממנו.  שלומי עושה את זה מה שהוא יודע לעשות, כותב ומלחין ושר ומנגן כמו שאף אחד אחר לא עושה, כמו תמיד, והוא נשמע גם חדש ושונה וטרי ורענן ולא שייך לשום מקום או זמן אופנתיים. הוא עצמאי לגמרי. הוא הגיע לשלמות הזו בעזרת ההפקה המוסיקלית של תמיר מוסקט ואסף תלמודי, בעזרת הניהול האמנותי של אסף תלמודי ובעזרת הנגינה של להקת "הקולקטיב", להקת ריתם-אנד-בלוז ישראלית ששרה (למעט אלבום אחד) באנגלית וזוכה בהצלחה גם בעולם: עידן רבינוביץ' בקלידים, מלודיקה ושירה. רועי רבינוביץ' בבבס, קלרינט, חליל ומקלדות. רועי ריק בבנג'ו, גיטרה, מפוחית ושירה. יוסי מזרחי בגיטרות, בס, סמפלרים. דניאל שהם בגיטרות, יוקללי, עוד וסינטי. נדב לוזיה בתופין ועמנואל סלונים בבס. אליהם מצטרפים בחלק מהשירים גם רוני עברין בכלי הקשה, סניה קרויטר בכינור, אסף תלמודי בקלידים, תמיר מוסקט בתופים וגם קרן אן, נינט טייב וחוה אלברשטיין בשירה. בחד עם כל החבורה הזו מאחוריו יוצא שבן מהמקום הבטוח שלו, הוא והפסנתר, ונפתח למגוון סגנונות מוסיקליים, מרגאיי ועד בלוז, מהשפעות קלסיות ועד רוק. בתוך כל אלה הוא נשאר הוא, עם הקול המיוחד שלו והדיקציה המאד מיוחדת והטכסטים הכל כך חכמים ומקוריים. אני נזכר בכל מיני פרויקטים שהוא היה שותף להם בשנים האחרונות, משירי מאיר אריאל ועד שירי חנוך לוין, מגרסאות אישיות ללאונרד כהן ובוב דילן ועד שירי יוסי בנאי וז'ק ברל... ומוצא הדהוד לכולם בכתיבת המילים שלו. המוסיקה נורא יפה ומגוונת, נורא מעוררת ומרגשת אבל אין ב"תרגיל בהתעוררות" שירים רגילים, אין בו "סתם" שירי אהבה. הכל פה מאד רב רבדים, מתוחכם, מלא כאב, מאד פוליטי, מאד חברתי, מאד אישי. הכל ביחד. 

קחו לדוגמא שיר שנקרא "ילד, עכשיו". על פי הכותרת נדמה לך, אולי, שזוהי אמירה רומנטית של זוג צעיר ואוהב (כנראה כמו מצבו האמיתי של שלומי, שהתחתן רק לא מזמן) אבל השיר עצמו מדבר על כל מיני אנשים שגילו אצלם סרטן, ולכן "בואי נעשה ילד עכשיו, כי הזמן עובר, כי הכל נגמר, כי היום לאתמול מחר..."

זה אינו המקום היחיד באלבום הזה בו מבצבצת תחושת החרדה מפני הסוף הקרב. ולא רק סוף במובן של מוות אלא גם אבדן הקסם, ההתלהבות, היופי, האהבה, התמימות והאמונה והמוסיקליות הפורצת בכל מיני כיוונים. כל הדברים היפים והחיוביים שהופכים את "תרגיל בהתעוררות" לכל כך יפה ונוגע מבלי להפוך לקיטש.   

וככה הוא נשמע פעם, ב2002, באולפן גל"צ