זה טוב זה שלמה יידוב

 

צילומים: אילן בשור

לא רק חולם בספרדית

תמיד, כבר מאז שנות השבעים, יש לי הרגשה ששלמה יידוב לא מקבל את מלוא תשומת הלב המגיעה לו. בעיני הוא מוסיקאי וגיטריסט מחונן, זמר מאד מיוחד, שעושה את הקטע שלו כבר 40 שנה, ובכל זאת לא מיד נזכרים בו כעוסקים בבני דורו, צעירי שנות השבעים, עשו את המהפכה הכי גדולה עד היום במוסיקה הישראלית. לפני שבועות אחדים הקדשתי את תכניתי בגל"צ "קצת אחרת בשנות השבעים" (ימי שבת ב12:00, תודה ששאלת) ליצירתו של שלמה יידוב, והתגובה העיקרית שקיבלתי ממאזינים שונים הייתה: "באמת? לא ידענו שהוא עשה כל כל הרבה דברים יפים והשתתף בכל כך הרבה הקלטות..."

וזה רק כשדובר על העשור הראשון לפעילותו. כי ככה שלמה יידוב כל חייו. קצת נחבא אל הכלים, אף פעם לא בפוזה של כוכב, לא מתאמץ בכוח לדחוף את עצמו, לא עושה שום דבר בקריירה שלו משיקולים מסחריים. משלב השפעות ג'אז ופלמנקו ופולק בשירי משוררים לצד שירים אישיים... למשל כשהוא, אחרי שתיקה ארוכת שנים (13 שנה) מוציא אלבום חדש ("מתוך השקט" 2010) אז מדובר באלבום אינסטרומנטלי., ועכשיו, כשיש לו אלבום של שירים, אז אלה בעיקר שירים ממולדתו הישנה, ארגנטינה, באווירה עממית כמעט קלסית, מושרים בספרדית. ולא, לא מדובר במסיבה של "להיטים לטיניים" אלא, כמקובל אצלו, באווירה מעודנת, מופנמת, מלאת יופי שמצריך האזנה. הכל קסום וצלול, וגם הקול שלו, שקצת התבגר עם השנים, קיבל עוד שכבת חיספוס שהופכת את הביצועים לשירים הישנים לעוד יותר אותנטיים. פתאום הוא לא רק זמר ישראלי במחווה נוסטלגית, אלא גם זמר ארגנטינאי ותיק שמעדכן לצליל עכשווי את שירי ילדותו, משירי ערש ואהבה עד שירי כאב ומחאה. לצד שירים מעטים שמוכרים גם בעברית (כמו "אלפונסינה והים") יידוב בחר בעיקר בשירים פחות מפורסמים לאוזן הישראלית הממוצעת, אך שיש להם משמעות מיוחדת בשבילו.  לצידם מעניינים במיוחד הקטעים המקוריים שבאלבום שמתחברים בטבעיות להיסטוריה הפרטית שלו. החל מהלחן הראשון שיצר בארץ כשעלה לכאן בארגנטינה בגיל 13, "כמו הירח". השיר הפך, שלושים שנה אחרי ל"ערב כחול עמוק" ששרה ריטה למילים של מאיר אריאל. יידוב כבר הקליט פעם גרסה ספרדית לשיר הזה (באלבום "פרטים קטנים" ב1997) , אך שם השיר היה חריג וכאן הוא חלק מתמונת הגעגוע לעבר. את "כמו אדם" הלחין יידוב למילים של נתן זך, אחר כך תרגם אותו לספרדית לבקשתה של מרסדס סוסה שאף הקליטה אותו. שיר מקורי נוסף הוא שיתוף פעולה בין שלמה יידוב (מילים) ואלי דג'יברי (לחן): "ליאורה אהובתי". הכל, מבחינת העיבודים והנגינה והשירה, נשמע נורא טוב ואותנטי. בפעם הקודמת שיידוב התמודד באלבום שלם עם חומרים כאלה היתה ב1988 באלבומו "חולם בספרדית" שבו הקליט בעברית שירים ארגנטינאים. עכשיו הוא חוזר לחומרים הישנים ההם, חמישים שנה אחרי שעזב את ארגנטינה, ונשמע כאילו אף פעם לא ויתר על ארגנטינה שבלבו.

קצת היסטוריה. הילד שלמה יידוב (במקור Yid-Vav) נולד בארגנטינה ב1951 והחל לנגן בגיטרה קלסית מגיל צעיר. בגיל 13 עלה לארץ, גר בירושלים ואז גילה את הגיטרה חשמלית. הוא הלחין מנגינות ראשונות שהפכו אחר כך ל"ערב כחול עמוק" ו"שיר בין ערביים".

בצבא עבר טירונות שריון אך שרת בלהקות צבאיות שונות, ביניהן עם יצחק קלפטר שהפך לחברו הטוב. באחת הלהקות הכיר את שלמה גרוניך שהזמין אותו להצטרף אל להקת "קצת אחרת" עם שם טוב לוי. מאז הפך יידוב לחלק מהחבורה ששינתה את המוסיקה הישראלית, כנגן גיטרה (בין השאר עם מתי כספי, זה הוא שמנגן את הסולו של "לא ידעתי שתלכי ממני", אריק איינשטיין, יוני רכטר, יוסי בנאי, אסתר עופרים, יהודית רביץ, חוה אלברשטיין) וכמלחין לעצמו ולאחרים  ("ימים לבנים", "ילדי הירח", "אני השר" ועוד).

ב1978 הוציא אלבום בכורה, "בפעם הראשונה" שהציג אותו כיוצר מעניין ורבגוני, אך לא מסחרי: האלבום כלל שני קטעי ג'אז רוק אינסטרומנטליים ושבעה שירי משוררים. אחר כך באה שלישית "צליל מכוון" (עם יצחק קלפטר ושם טוב לוי) , לימודי מוסיקה בארה"ב,  "ערב חד פעמי" עם גידי גוב, יוני רכטר, מוני מושונוב ושלמה בראבא, האלבום "עכשיו הזמן" ב1985, "חולם בספרדית" ב1988, "חלק ממני" ב1992,  |פרטים קטנים" ב1997, האוסף "ימים לבנים" ב1999, הלחין פסקולים לסרטים ומחזות, שב והתאחד עם כל מיני צירופים של "קצת אחרת" ו"צליל מכוון", הוציא ב2010 את "מתוך השקט" ועכשיו, סוף סוף את "אהבה ראשונה".שימו לב אליו. מגיע לו.