 |
| סתם יום של חול |
גלויות מוסיקליות מברלין
·
נסעתי
לחופשה משפחתית בברלין, למרות כל החששות והפחדים הנטועים בי כבן דור שני לשואה, הגעתי
דווקא לעיר הזאת ולא רק מסיבות של רגיעה משפחתית אלא גם לצרכי עבודה, כמו שאומרים
בגלגלצ, בגלל המוסיקה. שומעים בשנים האחרונות שזהו אחד היעדים הכי פופולריים
לצעירים של ימינו. מקום שנוח לגור בו ונעים ללמוד בו, ובעיקר, מבחינתי שלי, מקום
עשיר במוסיקה מכל הסוגים והצבעים, עשרות מוזיאוני אמנות ותחושה שהעיר מאד שונה
מהאווירה המפחידה-דקדנטית שהכרתי מסרטים שנוצרו לפני נפילת החומה, מסיפורים על ניק
קייב ודייויד בואי ולהקות אכזריות של מוסיקה תעשיתית...
 |
| צילומים: יעל, טליה וקצת אני |
אז בברלין אמנם מאד נוח, התחבורה
הציבורית מאד יעילה (הידעת שברכבות התחתיות ו/או באוטובוסים ו/או בחשמליות אף אחד
לא בודק אם קנית כרטיס או לא?) וגם המזג אויר היה די נחמד אלינו, שמעדיפים טיפה
קריר על טיפה חם מדי, ובכל זאת לפני הכל, אני חייב לסכם ולומר שלפחות בנושא
המוסיקה, לתל אביב אין במה להתבייש, בשבוע מקרי אצלנו יש לא פחות הופעות מאשר
בשבוע מקרי בברלין, וגם בשיטוטים בעיר
האווירה המוסיקלית בתל אביב או בחיפה מנצחות בקלות את הגרמנים ...
·
ברלין
ממותגת במדריכי התיירים השונים, באינטרנט או בדפוס, כולל בעיר עצמה, כ"גן עדן
לגאים". מתברר שמתקיימים בה מידי שבוע עשרות מסיבות ואירועים עליזים, מדריך
סיור התיירים מספר בשמחה על ראש העיר הגאה הראשון שהחליט להפוך את העיר לבירת
הקהילה העולמית. מה שקצת משעשע הוא שכבר במטוס בדרך לשם אנחנו נחשפים לסרטון
ההדרכה לנוסעים הלא יאומן של הליין החדש של "אל על" המכונה "UP". ארבע וחצי דקות (תשע אם סופרים גם את
הגרסה באנגלית) של שיר קווירי נוראי, מין שילוב של ראפ חנוני עשוי רע עם דיסקו פופ
מיושן, כשכל צוות המטוס ובעיקר הדיילים בתחפושות ועיצוב הומואי, שרים EVERYBODY UP NOW!. מעבר לזה שיש כאן שימוש מביך בקלישאה על
מיניותם של הדיילים (טוב שלא שרים "מתרוממים איתנו" יה יה!), הסרטון הזה
לא משרת את מטרתו בעיקר בגלל שהוא ארוך ומייגע ועמוס טכסטים ולא מסביר מה לעשות אם
חלילה יש מצב חירום? אם אני זוכר נכון כדאי ללבוש מיד את הטייץ הכחולים, את כובע
הסקי ופשוט לנענע במרץ בישבן...
·
בברלין,
כמו ברוב העולם, אין יותר רשתות חנויות תקליטים. יש חנויות קטנות בודדות שמעדיפות
תקליטי ויניל על קומפקט דיסקים. ההיצע בדיסקים דל ביותר, ונראה שהמוכרים ויתרו כבר
מזמן על השור הזה. בסניף היחיד שמצאתי של "וירג'ין", מי שהיתה אחת
מרשתות הדיסקים הגדולות בעולם, יש כל מיני מוצרים לתיירים, קצת דיסקים, ואחראי
משמרת שאין לו מושג מי זאת להקת "ארקטיק מאנקיז" שעומדת להגיע לברלין
בעוד חודשיים. זה גם לא אכפת לו. לפחות הגג של מרכז סוני נראה כמו תקליט.
 |
| תקרת מרכז סוני |
·
בברלין
יש לא מעט הזדמנויות לרכוש תקליטי ויניל חדשים (כלומר של אלבומים מימינו) ובעיקר
של תקליטים ישנים משנות השבעים-שמונים-תשעים. מצאנו תקליטים בחנויות קטנות ובעיקר
בשווקים הרבים ברחבי העיר. אני אישית דיפדפתי ביו כמה אלפי תקליטים כאלה מתוך
תקווה שאיזשהו מוכר גרמני בר מזל ולא מודע מחזיק עותק מקורי של האלבום הראשון של
הלהקה הישראלית "הצ'רצ'ילים". התקליט הזה, שיצא ב"הד ארצי"
ב1969, שווה כמה אלפי יורו... לא מצאתי.
 |
| WHO MADE WHO |
·
מועדון
הרוק המקביל ל"בארבי" הוא "פוסטבאנהוף" שנמצא בכנסיית ישנה ליד
האולם הענק "O2" (שם התקיימה ההופעה
של לאונרד כהן שהרבה ישראלים הגיעו אליה). בתשע, כמו שפורסם עלתה להקת חימום של
שני מוזרים בשם SEKUOIA ושעה אחרי הלהקה המרכזית,
שלישית מצויינת מדנמרק בשם WHO MADE WHO (שכבר ביקרה בארץ לפני
שנתיים). היה צפוף וחם והגרמנים יותר מדי גבוהים. ב"בארבי" יותר כיף.
בדרך החוצה ראינו מכשיר אוטומט למכירת אטמי אוזניים.
·
אולם
הקונצרטים של התזמורת הפילהרמונית של ברלין נחשב לאחד המקומות הכי מעולים בעולם
מבחינת הסאונד. השקענו, אני ובני, בכרטיס יקר כדי לשמוע איך זה צריך להשמע. באמת
אולם מרשים עם אקוסטיקה מדהימה. עד כדי כך שכל שיעול בשורה 18 בצד מהדהד בכל
האולם. והיו, למרבה ההפתעה, הרבה מאד שיעולים וכחכוחים. ההפתעה היותר גדולה
מבחינתי ששמעתי, בפעם הראשונה בחיי, יצירה של המלחין הרוסי בן המאה העשרים (מת
ב1975) דימיטרי שוסטקוביץ' ו... נורא נהנתי. אולי זה המקום, אולי האווירה, אולי
בגלל שבאתי בראש פתוח ובכוונה להכיר עולם חדש.
 |
| הגודל כן קובע |
·
בברלין,
כשמסתובבים בעיר, לא שומעים מוסיקה גרמנית. בין כל הטורקים והמזרח-רחוקים
והישראלים בקושי שומעים את השפה, ומצד שני כל מי שפונים אליו באנגלית מבין אותך. אבל
במוסיקה, כל מי שמופיע ברחובות או בבתי הקפה או בתחנות הרכבת התחתית, ויש לא מעט
כאלה, שרים באנגלית, בעיקר "ביטלס" ובוב דילן וגם לא מעט מוסיקה קלאסית.
האווירה ברחובות, עם כל הגראפיטי ואמנות הרחוב, נראית לגמרי היפהופית ניו יורקית.
הפסקול לא.
בחנויות כלי
נגינה (הבן שלי חיפש באס משומשת במצב טוב) תפגשו בדרך כלל לפחות ישראלי אחד שיש לו
להקה בברלין.
 |
| מוזיאון לאמנות עכשווית |
·
ב"מוזיאון
לאמנות עכשווית" שנבנה בתוך תחנת רכבת יש מיצג חדש של מוסיקה קלסית מודרנית. מאד
מעניין ומשונה, מערבב אמנות אבנגרדית, פוליטיקה ועיצוב סאונד. במקום אחר בעיר
פסטיבל אוונגרד בן יומיים שבו מלחינים מוסיקה על פי עיצוב חזותי של אמנים צעירים.
 |
| סלפי מתוחכם במוזיאון הקולנוע |
·
אני לא
יודע אם ברלין היא אכן גן עדן להומואים, אבל היא בהחלט מקום מצויין לרוכבי
אופניים. כל העיר מרושתת בשבילים מיוחדים, בכל מקום אופניים להשכרה וטיולי אופניים
מודרכים, ואפילו בתערוכה הכי חמה בעיר, של האמן הסיני המדהים AI WEI
WEI, העבודה בכניסה היא... פסל עצום של אופניים עד השמיים.
·
·
גם
בטלוויזיה בברלין, על עשרות ערוציה, אין כמעט מוסיקה, וכשיש זה ספשל של להקת
"אבבא" משנת תרפפו. אבל יש להם מגדל טלויזיה נהדר, עוד מהימים שהמזרח גרמנים רצו להשוויץ למערב שהם טובים יותר מבחינה טכנולוגית. מלמעלה קולטים את הגודל המטורף של העיר.
 |
| היכן מסתתר הנס? |
· את הדיסק
היחיד שקשור לגרמניה ששמעתי בברלין נתן לי חבר, גיל קומר, עוד בארץ, זמרת צעירה ומעניינת בשם SABINA שנשמעת כמו ניקו (מהוולווט אנדרגאונד), היא
באה מאיטליה, גדלה בגרמניה, הקימה את להקת "הנערות מברזיל" בניו יורק,
ומשלבת גרמנית, אנגלית וצרפתית.
· בלי קשר
ישיר למוסיקה, אבל תזכורת מצמררת לתרבות של ימינו. במוזיאון השואה, על רקע צילומים
נוראיים של הוצאות להורג וקברים המוניים של יהודים, אנחנו שומעים צחוקים קולניים וקבוצת נערות ונערים גרמנים עושים "סלפי" עם צילום של
הימלר. הצטערתי שלא אמרתי להם מילה.
ברלין היא עיר תיירותית ונראית לי מעניינת ומרתקת מאוד,אני אישית מעולם לא ביקרתי בה,אך אשמח לבקר בה מתישהו.
השבמחקיש לה מגוון דברים להציע: מוזיאונים,אתרים,חיי לילה ובתי קפה.