חיבוקים חמים

יסמין לוי החדשה

על הבמה ובהקלטות (13 שנים, חמישה אלבומים) יסמין לוי דרמטית ובומבסטית וגדולה מהחיים, עם איפור שחור כבד והופעה מלאת אש מוסיקלית, מרחפת בספרות שמימיות עם קול מלאכי אך מלא עוצמה, נותנת את עצמה עד הסוף בכל שיר מחדש. בחיים שמחוץ לבמה היא אישה צנועה וביישנית, מאוד מודעת לעצמה ולדרכה האמנותית, אך מתייחסת לנושאים אלה בקלילות, עם הרבה הומור.

בת 39 וקצת, מצליחה בשנים האחרונות בכל העולם בזכות הריענון שעשתה למוסיקת לאדינו לצד שיריה המקוריים (השמועות סיפרו שבין מעריציה היו גם מלך ספרד, ולהבדיל, אחמדינג'אד) ועכשיו, אחרי חופשת הריון ולידה, היא חוזרת לבמה עם חידוש מוסיקלי:

ב-24 במאי, בפסטיבל האביב בראשון לציון, היא תעלה לראשונה משהו שונה: טנגו. אחרי הלאדינו והפלמנקו יסמין לוי מקדישה מופע ואלבום למפגש בין ספרד לארגנטינה. נוסף על להקתה הקבועה, מנגנת איתה תזמורת בניצוחו של ירון גוטפריד, נגנים סולנים אורחים בכלי הקשה, בבנדונאון ובגיטרה ספרדית.

לפני חודשים אחדים נפגשנו בתוכנית "פסקול ישראלי" בחינוכית, כשהיתה בחודש השישי להריונה, והיא דיברה על כך שעוד מעט, עם לידת התינוקת החדשה, חייה עומדים להשתנות ובוודאי ישתנה גם סגנונה המוסיקלי. כששאלתי אם עכשיו תשיר שירי ערש בעברית, היא הפתיעה בתשובתה: "לשיר בעברית אני עדיין קצת נזהרת", אמרה, "זו השפה שלי ביום-יום, אני מדברת עברית וקונה לחם וחלב בעברית, אבל כשאני שרה אני מפחדת לעשות את זה בעברית. אני ישראלית וירושלמית בכל רמ"ח אבריי, אבל יותר קל לי לשיר בספרדית מתוך חרדות שלא אבטא את עצמי נכון בעברית. אבל אני מתחילה להפנים ולהשלים עם הצורך הנפשי לשיר בעברית".

אחד מראשוני השירים בספרדית ולא בלאדינו שיסמין שרה היה "אספרה און פוקו" (חכי מעט) בערב שהוקדש לאריס סאן שרה יסמין שהוא שיר שאפילו מאזינים כמוני, שאינם מומחים למוסיקה ספרדית, מכירים היטב. ועכשיו היא יוצאת במופע שלם בשפה הספרדית. תהיתי מדוע לקח לה כל כך הרבה זמן לעשות את זה.

-          "בבחירת השירים אני צוללת ונוברת בנבכי נשמתי. תמיד טענתי שלא קל להקשיב לי, גם מבחינת השירה. אני אולי יותר מדי אקספרסיבית ויכולה להיות אפילו מוגזמת. אצלי אין אמצע. או שאוהבים אותי או שלא יכולים להקשיב לי. בזמן האחרון משהו בי התרכך. זה בא אחרי הלידה הראשונה, לפני שלוש שנים, וזה בא ממני. כי אם היית אומר לי לפני הלידה לשיר שיר כזה זה היה מעורר בי חלחלה, כי זה כאילו להתחנף. ופתאום משהו עם הילד התביית".

צילום: טלי תמיר

יסמין מתחילה עכשיו דרך חדשה, ולהדיוטות כמוני כדאי להבהיר שגם בגישה שלה לשירת הלאדינו היה חידוש כשהתחילה להקליט לפני יותר מעשור.

יסמין: הלאדינו הוא השפה הספרדית היהודית. יש בה משהו מאד מבוגר ואני סירבתי לראות אותה כך. שירת הלאדינו היא שירת ראש. כמו ששרים מוסיקה קלסית. משהו מאד עדין ונוגה. אף אחד לא התכוון להביא את הלאדינו לבמה. הגברים שרו תפילות בבית הכנסת והאמהות שרו לילדים בתוך הבית. השירה הספרדית של היום, ביחוד הפלמנקו, היא שירת חזה. מלאת תשוקה ועוצמה ודרמה. בהתחלה שרתי לאדינו בדרך המסורתית שאמא שלי לימדה אותי, אבל אז למדתי בספרד שירת פלמנקו ואימצתי חלקים מהשירה והמקצבים, וזה עורר שמות בקרב הקהל המסורתי. היו אפילו כאלה שנפגעו ממני.

צילום: טלי תמיר

אביה של יסמין, יצחק לוי ז"ל, אהב מאד את השפה ופעל רבות לשימורה. הוא הקליט עשרות זקנים שרים שירים בלאדינו, פענח את המילים והמגינות והעלה אותם על הכתב. בכך הוא הציל את התרבות הזו. יצחק הלך לעולמו כשיסמין היתה בת שנה וחצי, ולא הספיק לשמוע אותה שרה.

יסמין: הסברה במשפחה היתה שהוא לא היה נותן לי לשיר, כי הוא רצה שלילדיו יהיה מקצוע... ובאמת בין כל האחים שלי אני היחידה שהלכה למוסיקה. אני רוצה להאמין שהיום הוא היה אוהב את מה שאני עושה. השפה לצערי הולכת ונכחדת אבל השירים נשארים.

ואחת הדרכים לשמור את השירים בחיים היא לעדכן אותם מבחינה הפקתית. בכך נעזרת יסמין בשותפה לחיים ולקריירה, המוסיקאי ישי אמיר שהגיע ממוסיקת הרוק (להקות "כנען" ו"אוליב") וגם כתב והלחין את להיטה של זהבה בן "אהבה אסורה" (:געגועים לחיבוקים חמים"). היא והוא ביחד החיו את הסגנון הכבוי של הלאדינו, ועכשיו הם חולמים (לעשות את זה) בספרדית. 

.