חזרה לאי נורמליות

ירושלים האחרת

D.R.Y בצילום אולגה פינקלשטיין

  

רייסקינדר

אם יש משהו שמסמן בעיני את השגרה שאליה כולנו כמהים, את "הנורמליות" לפחות בחיי התרבות, אלה דווקא מופעי המוסיקה והאירועים הלא נורמליים, אלה שבזמן מלחמה אולי נראים כל כך הזויים ו"בלתי מתאימים לאווירה" (למרות שחלקם המשיכו להתקיים כל הזמן) עד שעצם הפקת פסטיבל של שבוע שלם שמוקדש להם הוא הוא ההוכחה שחזרנו לנורמליות. איך אמר מאיר אריאל ז"ל "מה אני לא נורמלי להיות נורמלי?". (ואגב, מופע לזכרו שהיה אמור להתקיים ב11.8.2014 נדחה לחודש הבא)

השבוע, אם לא היו הפתעות בלתי צפויות בסופ"ש, יתקיימו בירושלים, כחלק משפע האירועים ב"עונת התרבות בירושלים", הופעות ושידורי רדיו אלטרנטיביים תחת הכותרת "החזית" :"ירושלים והמציאות בשבוע של שידורים, הופעות וניסורים"

המנהל האמנותי של "עונת התרבות בירושלים"הוא איתי מאוטנר, והמנהלים האמנותיים של "החזית" הם גילי לוי (גילי דה קיד) ואיתי דראי (וולטר(. שידורי "החזית" בשיתוף רדיו תדר ורדיו רעש Hour והמפיק הוא דודו קושר. באתר "עונת התרבות" מפורט חזון "החזית" שפעילותה מתחילה ממש היום (יום א):

ירושלים תמיד היתה ותמיד תהיה עיר שחיה על זמן שאול. זה נכון כבר שלושת אלפים שנה וזה לא הולך להשתנות בקרוב. מתוך המצב הקיומי הזה, שהוא זמני וקבוע באותה מידה, צמחה וצומחת לה המוסיקה העצמאית של העיר. מוסיקה שמנסרת גם בחגים וגם בפיגועים. מוסיקה שיכולה ללוות גם הלוויות וגם שמחות. מוסיקה שחותרת נגד כל מה שמקולקל כאן. מוסיקה שהיא תרופה ולא מותרות.

גם עכשיו, כשירושלים בוערת מבפנים וגם מבחוץ, הכוחות העצמאיים שעושים כאן מוסיקה במשך שניים וחצי עשורים ממשיכים להרעיש את העיר. הם עושים את זה כי אין ברירה. כי בהיעדר מוסיקה אין תרופה. ובהיעדר תרופה אין טעם. ובהיעדר טעם, הכול מותרות...

הקיץ הזה החזית המוזיקלית של העיר מתכנסת בפעם השנייה, והפעם במגרש הביתי שלה - המזקקה, אוגנדה, גלריה שודדי י-ם, סירה, בית ריק ועוד. במשך חמישה ימים תוקם בעיר תחנת רדיו זמנית שתשרטט את קווי המתאר של היצירה העצמאית לדורותיה, ותיתן ביטוי ליוצרים האינדיווידואלים, ללהקות העקשניות, לדי-ג'ייאים שמרחיבים את האופקים, לקולקטיבים שיצרו עולמות, ולמקומות שמהווים את מגרש המשחקים הפרוע לכל הניסויים הללו "

דיין ג'ו בצילום אלדד קרין

וכך מציעה "החזית" שפע שידורים (ברדיו אינטרנטי) והופעות (במקומות קטנים בכל רחבי העיר) ומאחר שמדובר במוסיקאי האינדי הכי רחוקים מהמיינסטרים, הצפי אינו לרמת חשיפה של גלגלצ או הופעות בבריכת הסולטן. קהל היעד הוא מצומצם יחסית, אבל כבר שנו רבותינו, שבסופו של דבר השוליים תמיד משפיעים על המרכז, מרחיבים ןמרעננים את הצליל המוכר. וחוץ מזה, הגודל לא קובע את מידת העניין. בחמשת ימי הפסטיבל, ישנם המון אירועים מוסיקליים מרתקים וכדאי מאד להקשיב להם. חלקם כאלה שקיימים ומופיעים בכל ימות השנה, ולאו דווקא תחת הכותרת "אלטרנטיב", חלקם שמות חדשים לגמרי, ואחרים עושים את זה כבר שנים אחדות ואפילו זכו לתשומת לב בתוך המוסיקה "המקובלת", אבל הריכוז של כל כך הרבה אמנים ביחד, בחמישה ימים צפופים, יוצר חגיגת אינדי מרגשת במיוחד. ובמיוחד פגישה מחודשת עם וותיקות וותיקים בתחום... מירה אשר, מאפטל ועוד. מדובר על הופעות, תקלוטים, הרצאות וערבוב של הכל ביחד.

 

ניקו טין בצילום תמנה רוז פרץ

בין שמות המשתתפים, שישמעו בוודאי לחלק מהקוראים כמו סינית, רייסקינדר, צ'רלי מגירה, יורם אליקים, די ג'יי מארקי פאנק, די ג'יי E, אמיר בולצמן, איילת לרמן ולארס סרגל, "פאקוטק", צחי סוזנה ואנה הלטה, ניר שגב, D.R.Y. עם רם אוריון, אילן וולקוב, מאיה דוניץ, ניתאי לוי, תום סולוביציק, חברים מ,   JizzBox "פגועי מח", "קטמין",  "פרחי דאב", "טי אייץ' סי סלקטור", אלעד מוזס, יוסי מר חיים, אלי שרגורודסקי, הקלטות "פרגוד", עדי קום, "פרווה", איתמר המרמן, עידו בוקלמן, וויזארד אשדוד, 40Prophets, abra , די.ג'יי אבי ש. גולדברגר, יואב רבן, ז'אן קלוד ג'ונס, יונתן פליטמן, קרן עופר, "כינורו של רוטשילד", חוזליטו וקיריל רזניצקי, רוקי בי. , אחת 2 כזה, דניאל סלבוסקי, מאירה אשר, תומר דמסקי, איילה שמיר, ערן זקס, די.ג'יי שאפל, מגנטיק, אבי פיטשון, זוהר שפיר, "מפטאל", "מוג'הדין", די ג'יי קארס, היפנוטיק , "דיבור ישראלי", לטיפה Pאנק, טלי בן יצחק, עמית אליאסי, Kalevet, Cassexxe Vibrato, Cadaver Eyes, "א.י.ל.ה"  ועוד ועוד עוד. יהיה לא נורמלי.

 

צ'רלי מגירה בצילום יובל שיבר

מפטאל בצילום ברוך רפיח

ורק שאלה / הצעה למארגני "החזית": איך זה שרדיו "הקצה" שמתעסק בכל ימות השנה בחומרים כאלה (ולא אני, שאמנם משדר שם אך בעיקר חומרים ישנים יותר) לא שותף במפעל המבורך הזה? 

מוג'הדין בצילום אלדד מנוחין