מעט פשטות זה לא
פשוט
פאב (מטאפורי) דחוס בדרום
ארה"ב. צפוף, עשן סיגריות והמוסיקה מהג'וק-בוקס מחרישת אוזניים. אי אפשר
לדבר... פתאום חבר ניגש לאותה "תיבת להיטים" מרעישה ומכניס מטבע... ובמקום
עוד שיר מבאס אנחנו זוכים לשלוש וחצי דקות של שקט. איזו הקלה. איזה כיף. שקט בתוך
רעש הוא הרבה יותר שקט.
"מעט
פשטות", אלבום הבכורה של הדס קליינמן ואביב בכר הוא רגע שקט כזה. סוגריים
בתוך כל הבאלגן שממלא את החיים שלנו, רגיעה בתוך הרעש שקיים מסביב כל הזמן.
וכמובן שממש לא
פשוט להגיע לשלווה הזו, ועוד יותר מסובך ליצור "מעט פשטות". רבים מנסים,
ולעתים קרובות נופלים בפח הקלישאיות או חוסר העניין... איש לא יודע מה בדיוק עושה
את ההבדל בין "מוסיקה משעממת" לבין "מוסיקה קסומה". הדס קליינמן ואביב בכר, בעזרתו של המפיק המוכשר
מאד לנושא השקט צח דרורי הצליחו לפענח את התעלומה למצוא דרך לעטוף את השירים המאד
יפים ובכלל לא פשוטים שלהם באריזה מוסיקלית מרגשת ומחממת לב, עדינה מאד, מלאת
דקויות ותשומת לב לפרטים, כמעט "קלסית" בעיבודים ומעט "עממית"
בכלים המנגנים. אווירה חסרת מקום וזמן. בקיצור... חוויה נפלאה ואינטימית של האזנה
קרובה מאד, מעין ביקור בחדר הפרטי של המוסיקאים (ובתנאי שאותו חדר נמצא במעבה יער
בגליל... או במדבר... או בירושלים בשנות השבעים).
"מעט פשטות" כולל 11 שירים שנכתבו על ידי הדס ואביב, ביחד
ולחוד, ושיר אחד על פי מילים של רחל המשוררת. המכנה המשותף לכל השירים הוא חיפוש המשמעות
בתוך הכאוס שמסביב, חיפוש שלווה פנימית. איך אמר ג'ון לנון: "אתן את כל מה
שיש לי בשביל קצת שלוות נפש". השניים יצרו את המוסיקה בצורה מינימליסטית עם
הכלים שלהם, גיטרה (אביב) וצ'לו (הדס) ואחר כך צרפו את המפיק המוסיקלי המוערך צח
דרורי, שעיבד והפיק את השירים ביחד איתם, והוסיף להם כלי נגינה נוספים ונגיעות
אלקטרוניות. בעדינות שלו כמפיק (אביתר בנאי, נעה קונברג) שמר דרורי על האופי
"הקטן" והטהור של השירים, אך הוסיף להם שכבות צליל ואנרגיות שהופכות את
היצירה כולה לסוחפת, חמה ומרגשת למי שמוכן להכנס לתוכה. שיר אחד מקרי ברדיו יכול
להשמע זר, אבל "מעט פשטות" כאלבום שלם הוא חוויה מלאת יופי ו... לא
משעממת לרגע. אני חוזר ומדגיש
את עובדת אי השיעמום כי במירוץ המטורף והזאפינג האין סופי שבו אנחנו נמצאים, כמעט קשה
לקבל אלבום מהסוג הזה, קשה להבין שיש יצירות שמצריכות עוד קצת מהזמן שלך. זה ממש
ממש שווה.
.jpg) |
| צילום: זוהר רון |
הדס קליינמן סיימה ב 2012 חמש שנים אינטנסיביות של פעילות בלהקת
"המוג'וז" של אסף אבידן. זו היתה הטירונות הארוכה שלה בעולם הרוק, ולא
רק בארץ. אחר כך היא ניגנה עם שלמה ארצי בהופעותיו, והחלה לחפש את דרכה האמנותית העצמאית.
אביב בכר, באותה תקופה, בחווה מבודדת בגליל, תוך שהוא עוסק בצורה
מקצועית בחקר מוסיקה של העולם העתיק ומתמחה בנגינה על כלי פריטה. כששמעה הדס במקרה
שיר של אביב דרך מכר משותף החיבור ביניהם היה מידי, אביב עבר מהגליל ליפו והשניים
החלו בתהליך של יצירה משותפת. הם התחילו להופיע בבתים פרטיים ובמפגשים אינטימיים
עם קהלים מצומצמים, ועכשיו השלימו את הקלטת אלבום הבכורה, ואפילו זכו ללהיט רדיו
גדול אחד "סירת מפרש".
לפני חודשיים, במופע השנתי לזכרו של מאיר אריאל ז"ל אביב בכר כבש את הקהל בנגינתו המיוחדת בלהקת הבית ("יהודה עדר צדק!!!"), וביחד עם הדס קליינמן בגרסה מאד מקורית ל"הכנסי כבר לאוטו וניסע", לרבים זה היה המפגש הראשון על הבמה עם הצמד, ואם לשפוט על פי עשרות התגובות שקיבלתי הם יצרו ציפייה גדולה ליצירה המלאה שלהם. עכשיו זה קורה.
השקת האלבום הרשמית תתקיים בפסטיבל הפסנתר הקרוב,
ב8.11 באודיטוריום קאופמן שבמוזיאון ת"א.
היום בעידן היוטיוב אני רוכש מוזיקה פעם בשנתיים. הרכישה הבאה תהיה בדיוק בעוד שנתיים...
השבמחקעיבודים מעולים, הנאה צרופה.