הראשון הוא ניל יאנג.
כן, שוב. הוא בן 69 (ממש היום, 12 בנובמבר), פעיל מוסיקלית כבר חמישים שנה, הוציא
יותר מ50 אלבומים בכל הסגנונות האפשריים ובכל זאת, בגיל שבו הוא כבר יכול לנוח הוא
לא עוצר לרגע. תראו את חמש השנים האחרונות שלו: אלבום אחד לבדו עם גיטרות (LE NOISE), שני אלבומים עם CRAZY HORSE, שאחד מהם AMERICANA מחדש שירים אמריקנים ישנים, והשני, הכפול PSYCHEDELIC PILL עמוס בחומרים חדשים נפלאים, אחר כך הוא היה
עסוק בפיתוח מכשיר מהפכני להשמעת מוסיקה בשם PONO, הוציא לפני חצי שנה אלבום בשם "מכתב הביתה" שאותו
הקליט במין תא טלפון שבשנות החמישים היו מקליטים בו הודעות, וכל הזמן הזה הוא
ממשיך להופיע (וגם... כמעט... אבל נעזוב את זה) ולהוציא מחדש את הארכיון העצום
שלו... לא נח ולא מפסיק, למרות משברים גופניים ומשפחתיים, ובניגוד לרוב בני האדם
בתחום הזה מצליח להפתיע ולהציג את עצמו בדרך חדשה, באלבום שיוצא השבוע: "STORYTONE".
אז מה הוא עשה הפעם?
הקליט עשרה שירים על הנושאים הרגילים שלו: שירי אהבה מרגשים ואינטימיים (הוא נפרד
מאשתו ויש לו חברה חדשה, השחקנית דאריל האנה), שירים על מכוניות (כשהפעם המכונית
היא רק תירוץ לחיפוש דרך ומשמעות) ועל הצלת כדור הארץ (הנושא האקולוגי ממש מעסיק
אותו בשנים האחרונות) ומה בכל זאת החידוש? עשרת השירים הוקלטו בגרסאות אקוסטיות
אינטימיות, ניל יאנג שר בליווי מצומצם של פסנתר או גיטרה ומפוחית. את זה כבר
שמענו. אבל הפעם ישנה גם גרסת "דלוקס" שבה דיסק נוסף ובו עשרת השירים
הנ"ל בעיבודים מפתיעים: שני קטעי סווינג עם ביג בנד שבהם ברגע הראשון קשה
לזהות את יאנג (פרנק סינטרה הוא לא, העיבוד כן), כמה קטעים עם ליווי תזמורת
"קלסית", בעיבודים רומנטיים גדולים, בהם אין שוב זכר לרוקר עם הגיטרה
המייבבת. ורק קטע אחד בלבד עם להקת רוק, בעל שם סמלי: כמו שהיית רגיל לעשות. היו
ליאנג כבר מפגשים עם תזמורת ענק, ועם כלי נשיפה ג'אזיים, אבל הוא אף פעם לא נשמע
ככה, וזה מעניין ומרגש לא רק בגלל עצם החידוש אלא פשוט בגלל שזה טוב. "שמח
שמצאתי אותך" הוא אחד משירי האהבה הכי יפים שכתב, באקוסטי ובגרסה התזמורתית
הכמעט קיטשית ו"אמור שלום לשיקגו" עם הביג בנד הסווינגי הוא הפתעת השנה,
דווקא בגלל שבתוך העיבוד זהו אותו ניל יאנג שהכרנו תמיד, רק קצת יותר מבוגר.
בוב דילן מבוגר מניל
יאנג בארבע שנים, וגם הוא לא מפסיק לשנייה. האלבום החדש הבא שלו "SHADOWS IN THE NIGHT" עומד לצאת ממש בקרוב, בראשית 2015,
והוא מוקדש כולו לשירים של... פרנק סינטרה. שיר אחד FULL MOON AND EMPTY ARMS כבר נחשף, וממנו אנחנו למדים שאלבום האולפן
ה36 של דילן (לצידם של עשרות אלבומי הופעה ואוספים שונים ומשונים) יהיה שונה מכל
מה שהכרנו. גם דילן קשישא (בן 73) לא מפסיק להפתיע.
בינתיים ממשיך דילן
במסורת אותה התחיל ב1991: הוצאת הקלטות נדירות ומיוחדות שלו תחת הכותרת "סדרת
הבוטלגים". THE
BOOTLEG SERIES. "בוטלג" היה,
החל משנות הששים, כינוי לתקליטים לא חוקיים שתעדו הקלטות בהופעות או גרסות בעבודה
של שירים מוכרים. דילן היה האמן הראשון שבוטלגים (או "תקליטים לבנים")
שלו יוצרו בסוף שנות הששים, כשהקלטות דמו שלו עם להקת "הבאנד" הודלפו
ונמכרו באלפי עותקים. בראשית שנות התשעים הוא החליט שכדאי לנצל כלכלית את
ההתעניינות בשיריו, גם אם במקור חשב שהחומרים המוקלטים לא ראויים לפרסום, ועכשיו,
בחלק ה11 ב"סדרת הבוטלגים" הוא חוזר אל ההקלטות הגנוזות שהתחילו את
התופעה.
ב1967 הסתגר בוב דילן
באולפן עם חברי להקת "הבאנד" ועבד איתם על עשרות שירים חדשים, על גרסאות
משלו לשירים ישנים שאהב, ולסתם ג'ימג'ומים כיפיים באולפן. חלק מהשירים האלה הוקלטו
מחדש על ידי דילן ואמנים אחרים והפכו מוכרים מאד. חלק מההקלטות המקוריות הופיעו
ב1975 באלבום כפול בשם "THE BASEMENT TAPES" ורובם נשארו
במגירות... עד עכשיו.
עכשיו אפשר לשמוע
אותם במהדורה למיטיבי לכת דילנסיטים THE BASEMENT TAPES COMPLETE הכוללת לא פחות מששה דיסקים ובהם 140
שירים!!! חלקם אמנם בכמה גרסאות, אבל בכל זאת זה המון חומר. בגרסה היותר צנועה RAW יש שני דיסקים ובהם 38 שירים. שתי הגרסאות כוללות שירים שעברו
שיפורי סאונד ועדכון לסטנדרטים של ימינו, אך חשוב להדגיש שמדובר בעיקר בחומרים
שיעניינו את אוהדי דילן השרופים.
