מכל הדברים היפים והמכוערים שנאמרו על אריק
איינשטיין במלאת שנה למותו, קומם אותי במיוחד דיון שהתקיים באחד הערוצים, שבו, בין השאר, נטען
שאריק איינשטיין של 15 השנים האחרונות היה מנותק מהמציאות הישראלית (הנה, עובדה, נאמר
שם, הוא לא הופיע בהפגנות המחאה החברתית!) ובתקליטיו האחרונים אין התייחסות
"למצב".
ישנה גם טענה מגוחכת שאריק איינשטיין בעצם פרש
מיצירה והקלטות אי שם בשנות התשעים המאוחרות. "למה לא דיברת על התקליט האחרון
שלו?" שאלה אותי מאזינה באחת מהרצאותי, "לאיזה תקליט את מתכוונת?"
שאלתי אותה. ל"יש בי אהבה" היא הודיעה בכעס על כך שאני לא מבין כלום
בנושא... ולך תסביר לה שמאז 1995 הוציא אריק איינשטיין עוד שבעה אלבומים...
והיא לא לבד. רבים מאלה שבטוחים שאריק איינשטיין
הוא רק נוסטלגיה, פשוט לא יודעים שהוא היה אמן פעיל עד סוף חייו. זאת ועוד, הדיעה הנשמעת לעתים שאריק איינשטיין של שנות
ה2000 לא מתקרב לרמת היצירה שלו בשנות השבעים או השמונים היא אולי לגיטימית, אך לא
מתבססת על הכרות אמיתית עם מה שעשה בשנים האחרונות. כלומר, קובעים דעה בלי לדעת את
העובדות.
אני לא נכנס כאן לדיון מי אשם בכך, הרדיו או הטלוויזיה
או חברות התקליטים או אריק עצמו. לדעתי אריק איינשטיין, כגדול האמנים שהיו לנו
במוסיקה הישראלית, ראוי לתשומת לב ולמינימום הכבוד של האזנה ליצירתו בכל שלב
בקריירה שלו. גם בחמש עשרה השנים האחרונות. לא מתוך "פירגון" אלא בגלל
שהוא המשיך להיות נהדר. המשיך לגלות ולטפח כשרונות צעירים וחדשים, המשיך להיות בעל
טעם משובח במוסיקה. המשיך לבטא את עצמו במילים שלו או של אחרים כמו שאף אחד אצלנו
לא עשה.
איך התחילו שנות
ה2000 של אריק מבחינת ההקלטות? אחרי שיר במצב רוח טוב ("יומן מסע" כאורח
אצל אביב גפן) ושיר באחד במצב רוח מרומם ("אדומה שלי" שהוא כתב ומיכה
שטרית הלחין לכבוד זכייתה של הפועל תל אביב בדאבל) הוציא איינשטיין שיר שאט-נפש
אנטי-פוליטיקה חריף: "פרנצ'סקה פוליטיקה". מיכה שטרית הלחין טכסט בוטה
של איינשטיין:
פרנצ'סקה פוליטיקה, את זונה לא קטנה
פותחת רגליים ללא הבחנה
אומרת שלום ועושה מלחמה
אין מה לומר, את זונה לא קטנה
פרנצ'סקה פוליטיקה, את זונה לא קטנה
פותחת רגליים ללא הבחנה
אומרת שלום ועושה מלחמה
אין מה לומר, את זונה לא קטנה
באותו זמן, יחסיו של איינשטיין עם אמרגנו-מפיקו
מיכאל תפוח הלכו והתדרדרו, ואחרי 24 שנים של עבודה משותפת וחברות הגיש איינשטיין
בשנת 2002 תביעה אזרחית נגד תפוח בטענה שהוא חייב לו כסף רב. אין זה ממקומי כאן
להיכנס לעומק הנושא, ומי צדק ובאיזו מידה, אך ברור שהתקופה הזו (שבע שנים קשות
נדרשו כדי שהצדדים יגיעו להסכם גישור) הייתה קשה מאד לאריק מבחינה נפשית ויצירתית,
ותחושת האכזבה, אולי אף הבגידה, שחש מכיוון חלק מחבריו ושותפיו העסקיים, השפיעה על
הטון באלבומיו בשנים הבאות. לא פחות מכך השפיע עליו ההרעה במצב החברתי-פוליטי בארץ
ומצבו הפיזי האישי, ובעיקר התדרדרות הראייה שלו.
הוא המשיך, כמו תמיד,
להקליט מוסיקה נהדרת ולשיר כמו שאף אחד אחד לא שר, אך מתחת למוסיקה היפה והמעוררת
מעצם היותה מוסיקה, משהו קרה לאריק איינשטיין שתמיד, גם בשיריו העצובים ביותר, היה
מלא באנרגיה פנימית ותקווה.
בשנות ה2000
האופטימיות שלו נחלשה ובשיריו, לצד האהבה שתמיד קיימת, אני מוצא הרבה מבוכה ודאגה
וניסיונות עידוד, עצמי וכללי.
מגיל 60 והלאה אריק
איינשטיין כבר לא "יושב על הגדר רגל פה רגל שם" אלא אומר מה שמפריע לו. לא מסתפק בלהיות הקול הנפלא שאומר לך שהכל
יהיה בסדר.
ואני מדגיש,
הדברים לא נאמרים על סמך ההיכרות האישית בינינו, להפך, בשיחות בינינו הוא היה בדרך
כלל חיובי וCOOL ומצחיק. אני מדבר על מה שנשמה לי שהוא חשב או הרגיש
על פי השירים, גם אלה שכתב בעצמו וגם אלה שנכתבו על ידי אחרים שעבדו איתו.
אני כאן לא כדי לחולל מהפכות, לרוב שותק שומר על פרטיות, קצרים אצלי הם ביטויי שמחות,
אך רגישות אפשר לומר מוגזמת מכל שטות.
בבוקר מתעורר ומקשיב לחדשות
מודה שלפעמים זה מצמרר עד כדי שיתוק...
("זה אני" מילים ולחן ארקדי דוכין)
בבוקר מתעורר ומקשיב לחדשות
מודה שלפעמים זה מצמרר עד כדי שיתוק...
("זה אני" מילים ולחן ארקדי דוכין)
השיר הזה לקוח מהאלבום "שמש
רטובה" שהיה בשנת 2002 אלבומו הראשון של איינשטיין ללא השותפים הוותיקים
ליצירה. האלבום לא כלל את "אדומה שלי" ו"פרנצ'סקה פוליטיקה"
אך כלל 5 שירים אחרים שהלחין מיכה שטרית ועוד לחנים של ארקדי דוכין, נפתלי אלטר
ושלום חנוך. לצד שירי האהבה והגעגוע, ביניהם המרגשים במיוחד "ואת חוזרת
לשלכת" ו"כמה טוב" שהלחין שטרית למילים של יעקב רוטבליט,
"שחורה שלי" שהלחין ארקדי דוכין למילים של אריק (על סימה אהובתו) בלטו
שירים שאיינשטיין כתב באווירה שונה. שלום חנוך הלחין מילים של אריק ל"מרחף
בחלל", השיר "שמש רטובה" כלל משפטים כמו
"עכשיו זה הזמן שהכל מתערבב, תמונות, חלומות,
צבעים, הגלגל מסתובב, הכל מתחלף, ואנחנו עדיין חיים" ומיכה שטרית
הלחין את הטכסט הקיצוני ביותר שכתב אריק תחת הכותרת "סדום ועמורה":
שוטרים, גנבים, סורגים, חלונות
לילה יורד ועולים האורות
וכלבים גדולים סובבים בחצרות
מטיפים, משיחים, ציידים, נשמות
עניים אבודים, עניות אבודות
חברים, חיוכים ושקרים ובגידות,
וכלבים גדולים סובבים בחצרות
סדום ועמורה
אז איך אתם אומרים שזה לא כל כך נורא
סדום ועמורה
אז איך אני אומר שבכל זאת יש תקווה?
ב2003 אריק לא הוציא אלבום חדש והסתפק בהקלטת קריינות לספר
"הארי פוטר ואבן החכמים" וגם, עם שלום חנוך, גרסה מיוחדת ל"אגדת
דשא" לאוסף משירי מאיר אריאל ז"ל.
במקביל הוא עבד באולפן ההקלטות של יזהר
אשדות, על אלבומו הבא "שתי גיטרות בס תופים" שיצא ב2004 בחברת תקליטים
חדשה מבחינתו של איינשטיין, "הד ארצי".
המוסיקאים העיקריים באלבום היו ברי סחרוף
(שהלחין 5 שירים) ופיטר רוט (שני שירים) וכן המתופף שלומי כרובי שהשתתף איתם
בעיבודים, ללמדך שבאלבום חזרה לרוק עסקינן. איינשטיין כתב ששה משירי האלבום והיו
בו שירים של אברהם חלפי, לאה גולדברג, יעקב רוטבליט וכיסוי לשיר ישן של
בני ברמן "פרידת המלח". אחד היפים בשירי האלבום, "זה לא בדיוק
געגוע" הולחן על ידי יהודה פוליקר למילים מתגעגעות של איינשטיין. "זה לא
שפעם היה יותר טוב" הוא אמר לי בראיון, "אלא שפעם היה פחות רע".
וזו היתה לאיינשטיין תקופה רעה. "שתי גיטרות בס תופים" הוא, לדעתי, אלבומו
הקודר של איינשטיין. על סף יאוש, מבחינה אישית וכללית.
ב"מילים מילים" שכתב יעקב
רוטבליט והלחין פיטר רוט הוא שר על רמאי מאחז עיניים, שיר שנשמע מאד אקטואלי -
פוליטי:
קולף מילים לארוחת הבוקר, הוא לא אוהב אותן מדי קשות, אחרי שהן ריקות מתוכן,
קולף מילים לארוחת הבוקר, הוא לא אוהב אותן מדי קשות, אחרי שהן ריקות מתוכן,
הוא מגלגל אותן על הלשון.
מילים גדולות שאוהבים לשמוע, מתובלנות הן טעימות מאוד, מילים יפות אשר יודעות
לצבוע שגם החושך יראה ורוד
ב"חמלה" ארקדי דוכין הלחין למילים של אריק הוא שר:
ב"חמלה" ארקדי דוכין הלחין למילים של אריק הוא שר:
והימים ימים קורעים, הלילות
לילות קרים
הקירות קירות חלקים, ואנחנו לבד לגמרי לבד
והלב נקרע מכאב, הלב מתפוצץ מזעם
הלב מתמלא בחמלה, פעם אחר פעם
ברי סחרוף הלחין את הטכסט שכתב אריק ל"אנה ואנה"
הקירות קירות חלקים, ואנחנו לבד לגמרי לבד
והלב נקרע מכאב, הלב מתפוצץ מזעם
הלב מתמלא בחמלה, פעם אחר פעם
ברי סחרוף הלחין את הטכסט שכתב אריק ל"אנה ואנה"
יואב כתבה מעניינת מאוד, שיותר מכל מוכיחה איזו שטיפת מוח יום יומית אנחנו עוברים כאן על ידי התקשורת (שנובעת ממניעים פוליטיים).
השבמחקאריק איינשטיין ז"ל, שפעם כתב שירי אהבה למולדת כמו "כמה שאני אוהב אותך ארץ ישראל", ברוב שנותיו האחרונות אהב להיות בבית וניזון בשנים אלו מהתקשורת ולכן חש דכאון מ"המצב" שמנסים כבר שנים למכור לנו: כמה רע נעשה פה, מלא עניים שמחפשים זבל ברחובות, ניצולי שואה שאין להם כסף לתרופות וכול' וכול'. אז למה שזה לא יבוא לידי ביטוי ביצירתו?
לפני שנה ביטלתי את מנוי הטלויזיה ומאז החיים שלי הרבה יותר יפים. יש לנו מדינה נהדרת וזו האמת. חבל, אם הוא רק היה יוצא מהבית ומתנתק ממסך הטלויזיה הוא היה מגלה את זה גם בעצמו.
אודה אם תפרסם את תגובתי (גם אם אינך מסכים לה).