חום
יולי
איזה
שבוע טעון משמעות היסטורית היה השבוע שעבר ולא רק בגלל ההסכם עם איראן אלא
דווקא בתחום התרבות העברית. ב16 ביולי לפני 60 שנה, נולד זהר ארגוב ז"ל. בשנת
1987 הוא הלך לעולמו בגיל 32, ולציון יום הולדתו התקיימו כידוע בשבועות האחרונים
לא מעט אירועים לזכרו ונכתבו/נאמרו המון מילים על חשיבותו לתרבות שלנו, לא רק בשל
היותו זמר גדול אלא גם בגלל ההקשר החברתי ואפילו הפוליטי של עצם קיומו ופעילותו.
זהר ארגוב של ימינו נוכח וקיים במוסיקה הישראלית לא פחות, ואולי אף יותר, משהיה בה
בחייו.
ולגמרי
במקרה (?), אתמול לפני 16 שנה, ב18 ביולי 1999 נפטר מאיר אריאל ז"ל. הוא היה אז
בן 57, כלומר היה צריך להיות עכשיו בן 73, וגם הוא לא נעלם מתודעתנו מאז שעזב את
העולם הזה. נהפוך הוא. הערבים השנתיים לזכרו, היצירות הגנוזות שלו שנחשפו מאז,
הביצועים החדשים לשיריו ובעיקר הקהל הצעיר שמגלה אותו בשנים האחרונות, כל אלה
הופכים את יצירתו של אריאל לנוכחת גם בימינו.
ארגוב
ואריאל. שני שמות גדולים במוסיקה הישראלית, כל אחד בתחומו ובקרב הקהל שלו, שניים
שנראו אז כל כך רחוקים זה מזה, כמעט בלי יכולת התקרבות או גישור, ובכל זאת במבט על
התרבות שלנו היום, הם חלק משמעותי, ביחד לחוד, בצליל החדש והמקורי של המוסיקה
הישראלית.
ב1987,
שנת מותו של זהר ארגוב, הייתי שותף ל"מסע הבחירות של מאיר אריאל" שהובילו מאיר עם חברו יהודה עדר ובת זוגו תרצה. יהודה צרף אל מאיר את מיקי שביב, רע מוכיח ואותי ונדדנו
ברחבי הארץ, מקריית שמונה בצפון ועד אילת בדרום, והגענו להרבה מאד אוכלוסיות שהשם "מאיר אריאל" לא אמר להם
דבר. לא שהם היו נגד... אבל לא היה להם שום מושג מי הוא.
בשיחות איתו אז ומאז מאיר
התעסק רבות בנושא זה, וחשב שזהו אתגר מבחינתו כן להגיע קהל אחר. לא משיקולים
מסחריים של "הגדלת השוק" אלא מתוך הכרה שעם ישראל מורכב מכל מיני עדות
וגוונים וצבעים וטעמים. חלק ממחשבות אלה התגלגל לכתבה על "מסע הבחירות"
בעיתון "כותרת ראשית", ודויד ברוזה הלחין את הטכסט והפך אותו לשיר
"בצהרי יום".
ירדנו לירוחם... הוא שר שם... ומצטט מקומי שאומר "הגיע
הזמן שכבר תוציאו את הלשון הארוכה שלכם מתרבות המערב".
מאז
אותן הופעות מאיר אריאל פעל במתכוון לצאת מחוג המכרים ה"צוותאי" הקבוע
שלו. שיריו הגיעו אל ניסים גרמה, גתית שובל, הברירה הטבעית, יהודה פוליקר, אתניקס,
דני סנדרסון, רמי קלינשטיין, ריטה, שרון חזיז ועוד ועוד... ב1995 השתתפו בשיר שלו
"כתונת פסים" שהלחין ארקדי דוכין עשרות זמרים מכל העדות והטעמים:
"לפני
כמה וכמה שנות אלף, נפרדנו אחי ואני,
ההוא
לכיוון של הקרירים האלה, אני לדרום מזרחי,
יובלות
על יובלות לא התראינו, ופתאם נפגשנו כאן
לא
הכרנו כל כך השתנינו, טוב שהשארנו סימן..."
האם
זהר ארגוב היה שר מאיר אריאל לו נשאר בחיים? האם מאיר היה כותב במיוחד לזהר? ברור
שאין לדעת, ובכל זאת, אני נזכר באחת ההופעות המוקלטות האחרונות של מאיר אריאל, כזו
שטרם יצאה לאור רשמית, ובו הוא שר את "כבר עברו השנים" שכתב והלחין
אביהו מדינה לזהר ארגוב. מאיר מקדים את השיר כך: "גרסה שלי לשירו של זהר ארגוב.
אחד מגדולי הזמר של כל הזמנים. אחד מגדולי המוסיקאים של כל הזמנים!" ואז הוא
מתנצל ואומר... "תקטינו ציפיות, אני לא זהר אני רק מאיר".
והשבוע
מגיע לרדיו שיר חדש ומקסים בשם "שחרית" שהלחינה אהובה עוזרי (המורה
לזמרה של זהר ארגוב) למילים של נתן אלתרמן (אחד המורים הרוחניים של מאיר אריאל)
במיוחד ליהודית רביץ, שהיא כשלעצמה יכולה להיות סמל לשילוב האמנותי במוסיקה
הישראלית. העולמות נפגשים.
