קשה להאמין ש"ארמונות עשן", האלבום החדש של מארינה
מקסימיליאן הוא בסך הכל השני שלה (הראשון STEP
INTO MY WORLD יצא ב2014) ועוד יותר מפתיע להיזכר
בכך שהיא מאד צעירה, רק בת 28... שכן הנוכחות שלה במוסיקה הישראלית כל כך גדולה
ומרשימה, מאז התגלתה ב"כוכב נולד" ב2007 נדמה כאילו היא היתה פה תמיד,
ובכל גלגול שלה היא חדשה וטריה ושונה. פעם היא טראנס ודאנס והתפרצות אנרגיה
באנגלית, ופעם היא שקטה ומופנמת ושרה לאה גולדברג או מאיר אריאל, בעברית כמובן.
היא עושה לעתים מוסיקה אבנגרדית נסיונית, ולפעמים פופ קליט... תמיד היא מלאת נשמה
ונורא מוסיקלית, ובכל זאת היא תמיד אחרת.
הציפיות לקראת האלבום שני, שלי לפחות, היו עצומות. איזו מין מארינה זו
תהיה הפעם? התשובה היא שהיא הכי היא, הכי אישית וקרובה, פשוט נפלאה. אין לי מילה
אחרת. "ארמונות עשן" הוא יצירת מופת, אוסף שירים מאד אינטימיים שמארינה
כתבה והלחינה ברבגוניות הבלתי נגמרת שלה, ובהפקה ועיבוד של בן זוגה גיא ומנטש ושל
בן זוגו לצד יהל דורון. הגישה רכה וחמה כשהתפרצויות האנרגיה מרגשות במיוחד בגלל
שהן באות על מצע נעים. גם בפלייבקים, גם בשירה.
מבחינת "הסיפור" המוביל את הטכסטים האלבום נע בין
"1990", השיר הראשון שיצא מתוכו ומדבר על העבר, ובין "שיר
פשוט" ו"ימים חדשים בפתח" שמדברים על ההווה, על החיים כאן ועכשיו,
ועל התקוות לעתיד.
"1990" מרגש במיוחד כיוון שהוא מספר על הילדה העולה החדשה
מאוקריינה, שהגיעה בגיל שלוש לעולם חדש ושונה ומין הסתם גם מפחיד. נזכרת במילים
ברוסית, מתגעגעת מאד, אבל גם יודעת ש"אין לאן לחזור, ולא כדאי לברוח, קחי
ת'זמן לחשוב, להמציא לך מנוח, למצוא שפה ולא לשכוח, לעשות לך כיף בכוח, תמונות
שחור-לבן קמו לתחייה במקום אחר..."
למי שלא היה מעולם "עולה חדש" נדמה לי שקשה להבין עד כמה
המשבר גדול, עד כמה תהיה לנצח קרוע בין העולמות. גם אם הגעת בגיל צעיר מאד, גם
כשטוב לך במולדת החדשה, גם כשאתה מוקף באהבה ואפילו מצליח במה שאתה עושה. לא במקרה
בחרה מארינה להקליט בעבר את "עמוק בטל" של לאה גולדברג שעסקה רבות
ב"שתי המולדות" (וקצת חבל לי שהשיר הזה לא הגיע לאלבום הזה) או, בדואט
באלבום של יהודה עדר את "שדות גולדברג" המשיב ל"את תלכי בשדה"
של לאה גולדברג. זהו הסיפור: הרצון להשתלב, להיות חלק מהישראליות, למצוא בית.
מארינה הצליחה בענק לעשות את זה. כנראה גם בחיים האישיים (ומזל טוב על הילדה
החדשה) ולבטח במוסיקה. "מה נשאר מהילדה העצובה הזאת? העצובה – שמחה הזאת, מה
נשאר מהילדה הזאת? הכל, הקול" (מתוך "שיר פשוט") ואני מאמין לה
שהיא מאמינה, או לפחות מקווה ל"ימים חדשים בפתח, יש תחושה של תיכף, יגיע
משהו טוב..." ("ימים חדשים בפתח")
וכל זה לפני שדיברנו על המוסיקה. הטכסטים שמתעקשים לומר משהו אמיתי על
החיים, והכמיהה ליצור "שיר פשוט" היו יכולים בקלות להביא למוסיקת
מתקתקה. וזה לא ככה. בעזרת שותפיה להפקה והנגנים הנפלאים הצליל מלא ועשיר אך
לא קיטשי, ולא בומבסטי מדי. בדיוק במידה:
זה נשמע עכשווי ונכון למוסיקה הפופולרית של ימינו, מבלי ליפול לקלישאות.
הבחירה של מארינה ללכת בגישה מאופקת ופשוטה, מרשימה במיוחד לאחר
ההצלחה הגדולה של אלבומה הקודם, שהיה לגמרי שונה ברוחו ובשפתו. כלומר היא הצליח
בפופ-דאנס באנגלית, והיתה, אולי, יכולה להמשיך ולנסות באותו כיוון. אני שמח שהיא
בחרה להציג הפעם צד אחר, מכיוון שככה היא חודרת הרבה יותר עמוק ללב.
מארינה היא באמת משהו יוצא דופן. פצצת כשרון ייחודית מהסוג הנדיר
שמתגלה פעם בהמון זמן. מוזיקאית מגוונת ומפתיעה וזמרת גדולה בעלת נוכחות כובשת
בטירוף. היא לא מוכנה להיות מקוטלגת לשום סגנון, משלבת השפעות מתחומי מוסיקה שונים
לאמירה אישית ועצמאית. פרפורמרית מרגשת: כשהיא על הבמה, עם כל המוזיקליות והאנרגיה
וההומור, או כשהיא לגמרי מביטה פנימה, היא תמיד חד פעמית.